האישה טענה כי נפלה קורבן לנוכלים ששכנעו אותה להעביר להם כספים, וכי גם הזוג שרכש את ביתה היה חלק מהתרמית. בית המשפט קבע: העוקץ כנראה אמיתי, אך הקשר לרוכשים לא הוכח
דירה שבה החייב נשאר כדייר מוגן עשויה להימכר בשיעור של 35%–50% משוויה כפנויה. המחיר מפתה, אבל כדאיות העסקה תלויה במשך ההמתנה, במעמד הדייר ובעיקר בגובה שכר הדירה שייקבע
המחוזי דחה את ערעורו של גולן וקבע כי הפרסומים של ח"כ גוטליב חוסים תחת חסינות מהותית. עם זאת נקבע כי היא התבססה על "מידע נקודתי קל ערך", וכי האופן שבו הוצג לציבור עשוי להיחשב לשון הרע
"כלבה, מוערכת בקהילת הפמינאציות": הנתבע שיתף כתבה מבזה כלפי התובעת, והוסיף לכנותה "ערמומית כנחש". בבית המשפט הוא טען שמדובר בביקורת צרכנית, אך חויב ב-60,000 שקל על כל פרסום מכפיש
החברה תבעה כ-175 אלף שקל בגין תגמולי אובדן כושר עבודה ששולמו ביתר עקב טעות בהקלדת נתונים. בית הדין קבע כי האישה הסתמכה על הכספים למחייתה ולכן עליה להשיב רק 20%
