העברה בין-דורית: מי יקבל את העסק?
חלוקת המניות בין הילדים היא רק חלק מתהליך העברה של עסק משפחתי. כדי לשמור על העסק ועל המשפחה, צריך להחליט גם מי ינהל, מי ישלוט ומי ייהנה מערכו הכלכלי
בעל עסק משפחתי מצליח השקיע לעיתים עשרות שנים בבניית החברה. אלא שדווקא אחת ההחלטות החשובות ביותר לעתידה נדחית שוב ושוב: מה יקרה ביום שבו הוא כבר לא ינהל אותה?
הנטייה הטבעית היא לחשוב על השאלה במונחים של ירושה: יש שלושה ילדים – נחלק את המניות ביניהם. אלא שבעסק משפחתי, חלוקה שווה אינה בהכרח חלוקה נכונה, ולעיתים היא אף זורעת את זרעי הסכסוך הבא.
נניח שאב מחזיק במלוא מניותיה של חברה שהקים. בתו הבכורה עובדת בחברה שנים ולמעשה כבר מנהלת אותה; בן אחד פיתח קריירה עצמאית מצליחה מחוץ לעסק ואינו מעוניין להיות מעורב בו; ואילו הבן הצעיר מנהל את מערך המכירות אך אינו מתאים בשלב זה לניהול החברה כולה.
האם נכון להוריש לכל אחד מהם שליש?
כדי להשיב על כך צריך להפריד בין ארבע שאלות שונות: מי יקבל ערך כלכלי מהעסק; מי יהיה בעל מניות; מי יחזיק בשליטה; ומי ינהל בפועל. אין סיבה שהתשובה לכל ארבע השאלות תהיה אותו אדם – ואין סיבה שכל הילדים יקבלו תשובה זהה.
ייתכן שהבת המנהלת תקבל את השליטה ואת הניהול; הבן הצעיר יקבל מניות המקנות זכויות כלכליות וימשיך בתפקיד מקצועי בחברה; והבן שפיתח קריירה מחוץ לעסק יקבל נכסים אחרים של ההורים במקום מניות. ואם עיקר ההון המשפחתי נמצא דווקא בתוך העסק ואין די נכסים אחרים? אפשר לשקול להקנות גם לו זכויות כלכליות, לצד מנגנון שיאפשר לרכוש ממנו את המניות בהדרגה לאורך כמה שנים, מבלי לחייב את החברה לממן בבת אחת את מלוא האיזון המשפחתי.
אבל כאן מתחילות שאלות נוספות. כיצד מעריכים את שווי החברה? האם מניות מיעוט ללא שליטה שוות את חלקן היחסי בשווי החברה? האם בת שעבדה שנים בעסק ויצרה חלק מערכו צריכה לקבל על כך ביטוי בחלוקה? ומה חשוב יותר – שוויון מתמטי בין הילדים או הוגנות המתחשבת גם בנזילות, בסיכון, באחריות ובתרומה?
והתכנון אינו מסתיים בדור הילדים. מה יקרה בעוד עשרים שנה אם בנו של הבן שפיתח קריירה עצמאית ירצה לעבוד בחברה? האם העובדה שאביו בחר בקריירה אחרת צריכה לסגור בפניו את הדלת? האם ילדיה של בעלת השליטה יקבלו עדיפות? משפחה יכולה לקבוע מראש מדיניות שלפיה לכל בני הדור הבא תינתן הזדמנות שווה להתמודד על תפקידים, אך איש מהם לא יקבל משרה רק בשל שם משפחתו.
כאן נכנסת גם האמנה המשפחתית: מסמך שבו המשפחה מנסחת את כללי המשחק – היחס בין בעלות לניהול, העסקת בני משפחה, כניסת הדור הבא, קבלת מידע, חלוקת רווחים, יציאה מהבעלות ויישוב מחלוקות. את ההחלטות המחייבות יש לעגן, לפי העניין, גם בצוואות, בתקנון החברה, בהסכמי בעלי מניות ובמסמכים משפטיים נוספים.
העברה בין-דורית של עסק אינה אירוע ירושה. זהו תהליך של תכנון המשכיות, שיש ליישם עוד בחיי המייסד באמצעות תכנון והעברה הדרגתיים. השאלה הנכונה אינה רק "מי יקבל את העסק?", אלא "איזה מבנה יאפשר לעסק להמשיך להצליח – ולמשפחה להמשיך להיות משפחה?"
עו"ד איריס ירדני עוסקת ב- העברה בין-דורית במשפחה
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
