עמותה תשלם מאות אלפי שקלים למתנדבת שנפצעה

סטודנטית בת 23, כיום ד"ר, נפלה בגלל מהמורה בשביל הגישה להוסטל של "מרפא לנפש". הפיצוי, בסך כ-824 אלף שקל, ישולם בחלקו על ידי בעלי דירות אחרים בבניין

מתנדבת ב"מרפא לנפש" שנפלה בגלל מפגע בשביל הגישה לבניין, אשר בו הפעילה העמותה הוסטל למתמודדי נפש, תקבל פיצויים והוצאות בסך כ-824 אלף שקל. כך פסק לאחרונה בית משפט השלום בירושלים. השופט הבכיר נאיל מהנא קבע ש-75% מהאחריות תיוחס לעמותה בעוד 25% לחלק מבעלי הדירות במבנה, זאת לצד 20% אשם תורם לצעירה.

התובעת (30), שבינואר אשתקד השלימה לימודי דוקטורט, התנדבה בהיותה סטודנטית בעמותת "מרפא לנפש". בדצמבר 2019 היא נפלה בשביל גישה לבניין שבו הפעילה העמותה הוסטל למתמודדי נפש. מומחה מטעם בית המשפט קבע לה 10% נכות בגין מגבלת תנועה בקרסול, לצד נכות בשיעור זהה בשל צלקת ניתוחית.

בתביעתה סיפרה הצעירה כי מעידתה אירעה בשל מפגע בדמות "מהמורה או הפרש גבהים" בשביל, אשר לשיטתה היוו "סכנה בלתי סבירה". לדבריה נאלצה לעבור שני ניתוחים, אחד מהם בגין זיהום קשה. היא ביקשה להטיל את האחריות לנזקיה על העמותה.

לעומתה טענה "מרפא לנפש" כי ככל שקיימת אחריות למצב השביל, הרי שזו מוטלת על בעלי הדירות. מדובר ב"בניין רכבת" הכולל ארבע כניסות, כאשר לגרסת התובעת - התאונה התרחשה בכניסה א'. הדיירים, מצדם, גלגלו את החבות בחזרה לעמותה, כמעסיקתה של המתנדבת, מפעילת ההוסטל ומחזיקת המקום בפועל.

חלקם הוסיפו שיש לייחס אשם תורם משמעותי לתובעת, משהודתה כי "אינה נוהגת להסתכל על הדרך בעת הליכתה", וכן נוכח היכרותה עם תנאי השטח.

מלכודת נסתרת

ואכן, השופט מהנא מצא לנכון להשית על הצעירה 20% אשם תורם, בהתחשב בכך שלא מדובר היה בביקורה הראשון במקום. לצד זאת, נקבע כי העמותה ובעלי הדירות בכניסה א' התרשלו בתחזוקת השביל ובאי-הסרת המפגע, באופן שעליהם לשאת בנזקי הצעירה. מבחינת החלוקה הפנימית ביניהם, נקבע ש"מרפא לנפש" תישא ב-75% מהאחריות בעוד הדיירים ב-25%.

"המהמורה שנוצרה עקב אבני שפה חסרות ושקיעה של אבנים משתלבות יצרה עומק ממשי. מיקומו של מכשול זה, בצד ימין של השביל ובסמוך מאוד למדרגות [...] יצר 'מלכודת נסתרת' בשטח המעבר המונעת צעידה בטוחה ומסיטה את קשב הצועד, ובכך חרג המפגע באופן ברור מגדר סיכון סביר או בלאי טבעי שניתן להשלים עמו", נימק השופט.

הוא הסביר כי מעמדו של מתנדב הושווה בפסיקה לזה של עובד, לעניין חובת הזהירות של מעסיקו, ומכאן שעל "מרפא לנפש" היה לנקוט באמצעי זהירות סבירים לשם שמירה על בטיחות המתנדבים אצלה בכלל והתובעת בפרט, וזאת הגם שלא הייתה בעלת הדירה ממנה הופעל ההוסטל, אלא רק שוכרת.

אכן, העיר השופט, לא כל שקע או בליטה קלה בריצוף עולים כדי "סיכון בלתי סביר", וחיי היומיום כרוכים בסיכונים טבעיים שאין הצדקה להטיל בגינם אחריות בנזיקין. ואולם למסקנתו, במקרה הנוכחי אין מדובר ב"אי-סדירות שולית בלבד", אלא במפגע של ממש שבגין אי-הסרתו יש לפצות.

בסוגיית הנזק אימץ השופט את ממצאי המומחה שמינה תוך שקבע לצעירה, אשר בינתיים התקבלה ללימודי פוסט-דוקטורט בלונדון, נכות תפקודית בשיעור 10%. על רקע הישגיה האקדמיים המרשימים, חושבו נזקיה בהתאם לשכר הממוצע של מרצה באוניברסיטה, 34,257 שקל.

הנזק הכולל, לאחר ניכוי אשמה התורם, הועמד על 679,465 שקל, והעמותה ובעלי הדירות בכניסה א' חויבו לשלם לה אותו בחלקים שצוינו. כמו כן חויבה "מרפא לנפש" לשלם לדוקטור הטרייה הוצאות ושכ"ט עו"ד של 144,656 שקל.

לבעלי הדירות שהודעת הצד השלישי נגדם נדחתה, חויבה העמותה לשלם 10,000 שקל הוצאות.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.