מסרה את בנה לאימוץ וביקשה לבטל: "דעתי הייתה מעורפלת"

האם טענה כי חתמה על המסמכים במצב נפשי מורכב ותוך הטעיה ופחד מהאבא. אלא שבית המשפט קבע כי בן ה-8 יישאר בבית ההורים המאמצים: "הבינה את ההשלכות, הכינה מכתב פרידה"

בפסק דין שהותר כעת לפרסום, דחה בית המשפט למשפחה בחיפה בקשת אם לבן 8 לחזור בה מהסכמתה למסור אותו לאימוץ. זאת לאחר שהוצא ממשמורתה בשל הזנחה ומזה כ-5 שנים שוהה במשפחת אומנה. השופטת הבכירה שושנה ברגר התרשמה שהאם לא הוטעתה: היא הייתה מיוצגת בתהליך, הבינה את השלכות חתימתה, ואפילו הכינה מכתב פרידה מהקטין.

מדובר ביליד 2018 שכבר באוקטובר 2020, בגיל שנתיים לערך, הוצא בצו חירום ממשמורת אמו לבית סבתו - לאחר שנמצא במצב של הזנחה וסכנה - כאשר בהמשך הועבר לאומנת חירום. הוא אומנם חזר בשלב מסוים לבית האם, אלא שבמאי 2021 שוב הוצא ממשמורתה, על-פי בקשתה, למשפחת אומנה – שם גדל עד היום. בדצמבר אותה שנה חתמה האם על הסכמתה למסירתו לאימוץ.

ואולם חודשים ספורים לאחר מכן, בספטמבר 2022, הגישה האם את בקשתה לחזור בה מהסכמתה. לטענתה חתמה תחת הטעיה, מצב נפשי מורכב ופחד מהאב, כאשר דעתה הייתה מעורפלת. האם הוסיפה שכיום היא נשואה לבעל מאוד תומך וכי היא "יותר חזקה ומפוקחת", כך שתוכל לגדל את בנה כראוי.

מנגד טענה המדינה כי הסכמת האם למסירת הקטין לאימוץ נעשתה מתוך רצון והבנה, מבלי שהופעלו עליה לחץ, כפייה או אמצעים פסולים. נהפוך הוא, טענה היועמ"ש, ניתנה לה הזדמנות לחשוב ולהתייעץ בטרם קבלת ההחלטה הגורלית. המשיבה הוסיפה כי לא הוכח שינוי מהותי בנסיבות חיי האם המצדיק להיעתר לבקשתה, וחתמה כי טובת הקטין מחייבת להשאירו באומנה.

הימור מסוכן

ואכן, זו אף הייתה מסקנת השופטת ברגר. היא ציינה כי מסקירת העדויות בתיק עלה שהסכמת האם למסירת בנה לאימוץ נעשתה בדעה צלולה, ללא ניצול מצבה הנפשי. "היפוכם של דברים הוא הנכון, ניתנו לה כל ההזדמנויות לחשוב, להתייעץ ולבחון את החלטתה טרם מתן הסכמתה", כתבה.

הובהר כי מדובר בהסכמה "חד משמעית", כאשר ביטוי לה נמצא במכתב פרידה שהכינה האם לבנה מבעוד מועד. לדברי השופטת, המסמך מלמד כי בפועל המבקשת הבינה את משמעות מעשיה, "זאת בצד הכאב והצער הכרוכים בהחלטה מסוג זה, כאשר המניע שלה למתן ההסכמה היה שהקטין יזכה לעתיד טוב יותר".

אכן, העירה השופטת בשולי הדברים, ניתן להבין את כאבה של האם לאחר מעשה, ואת התחושות הקשות המציפות אותה, מטבע הדברים. ואולם הודגש מנגד שלא עלה בידה להוכיח כי נפל דופי בתהליך ההסכמה המצדיק את ביטול האימוץ. "הגעתי לכלל מסקנה שהחזרתו כעת לאם מהווה הימור מסוכן, על גבו של הקטין", כתבה.

נקבע כי לא הוכח שהופעלו לחץ או שידול על האם עובר לחתימתה, ושההיפך הוא הנכון. בין היתר הובהר כי האם הייתה מיוצגת לאורך כל הדרך, ואף פעלה בניגוד לייעוץ המשפטי שקיבלה - לא לחתום על כתב ההסכמה אלא לנהל הליך משפטי להכרזת הקטין כבר אימוץ גם כלפיה. השופטת אף ציינה, בהקשר הזה, כי "גורמי הטיפול היו מופתעים מהחלטתה וניסו להציע עזרות וסיוע בטרם תקבל החלטה כה גורלית על מסירת הקטין לאימוץ". 

בסופו של יום הבקשה נדחתה ונקבע כי טובת הילד להישאר בבית האומנה עם ההורים המיועדים לאמצו, ושקיים סיכון רב למצבו אם יועבר לידי אימו הביולוגית. 

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

לפסק הדין המלא בתיק אמ"צ 38091-09-22

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.