ניסה לבטל הסכם ממון: "הייתי שיכור"

הבעל שיתף שהוא סובל מדיסלקציה והפרעת קשב, וטען כי הוחתם במרמה וללא גמירות דעת. השופטת קבעה שההסכם תקף, וחייבה אותו להעביר לאשתו רבע חברת נדל"ן

בעל שהתגרש מאשתו ביקש לבטל את הסכם הממון עליו חתמו טרם חתונתם, בטענה שהוחתם במרמה על נוסח שונה מזה שסוכם. בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה את התביעה וקבע כי ההסכם אושר כדין בפני נוטריון, לאחר שהוסבר לבעל והוא הבין את משמעותו. כפועל יוצא מכך, קבעה השופטת דיאנה פסו-ואגו שהאישה זכאית לרבע משווי חברה בבעלות הגרוש. 

טרם חתונתם, ביוני 2018, חתמו הצדדים על הסכם ממון, שאושר על-ידי נוטריון. במרץ 2022, לאחר שהביאו שני ילדים לעולם, הם התגרשו. בינואר 2024 הוגשה התביעה לביטול ההסכם. הבעל סיפר במסגרתה שתחילה נערכה עבורם טיוטת הסכם על-ידי עורכת דין המיודדת עם אמו, ואולם בערב החינה - הוחתם על הסכם אחר, במשרדה של עורכת דין שהעסיקה את אשתו כמזכירה.

לגרסת הבעל, נאמר לו במעמד החתימה שמדובר באותו הסכם ואף "טוב יותר", ולכן חתם מבלי להבין שהוכנסו בו שינויים מהותיים. בתוך כך סיפר כי הינו סובל מהפרעות קשב ודיסלקציה, באופן המקשה עליו לקרוא מסמכים משפטיים, וכי באותה תקופה צרך רבות סמים ואלכוהול - בפרט בערב החינה "אז היה שתוי לכל אורך היום", כלשונו. לדבריו לו היה מבין את משמעות ההסכם, לא היה חותם עליו.

האישה, מצדה, טענה שהגרוש שלה ידע היטב על מה חותם, וכי מדובר בהסכם תקף משפטית. לדבריה הוא קיבל עותקים מהמסמך, התייעץ עם אחיו ועם נוטריון מטעמו - ורק לאחר מכן חתם עליו בדעה צלולה. הנוטריון, הדגישה האישה, אישר בעדותו כי הסביר לצדדים את עיקרי ההסכם, וידא שהם מבינים את משמעותו, ולא התרשם שהבעל נמצא תחת השפעת אלכוהול או סמים.

לא הוכיח מרמה

השופטת פסו-ואגו נתנה אמון מלא בעדות הנוטריון, אותו הגדירה "עד אובייקטיבי שאינו בעל עניין אישי בתוצאות ההליך". היא קבעה שהבעל לא הוכיח חוסר הבנה על מה שחתם, ובתוך כך לא הציג חוות דעת מקצועית שתתמוך בטענותיו בדבר קשיים קוגניטיביים, ואף לא הביא ראיות לכך שהיה נתון תחת השפעת סמים או אלכוהול במעמד החתימה.

"האיש לא הוכיח היעדר גמירות דעת אלא ההיפך - מעדותו של הנוטריון עולה תמונה ברורה של הליך תקין וסדור. הנוטריון העיד כי פעל בהתאם לחובתו המקצועית, הקריא לצדדים את עיקרי ההסכם, וידא את הבנתם ואישר כי זהו רצונם החופשי. העובדה שהצדדים התייעצו עם צדדים שלישיים (לדוגמה אחיו של האיש) מעידה על גמירות דעתם, ועל תהליך של קבלת החלטות מושכלת", כתבה השופטת.

להתרשמותה הליך בחינת ההסכם לא היה אימפולסיבי, אלא שקול ומדוד. הובהר שהבעל קיבל את ההסכם זמן מה לפני החתימה, וכי והייתה לו הזדמנות מלאה לבחון את תוכנו. השופטת הסבירה כי עצם העובדה שאדם חותם על מסמך משפטי יוצרת חזקה שהבין את תוכנו והסכים לו, וכי במקרה זה לא הצליח הבעל לסתור חזקה זו.

בסופו של דבר תביעת הבעל נדחתה, ונקבע שהסכם הממון עליו חתמו הצדדים ערב חתונתם תקף ומחייב אותם. להכרעה הייתה משמעות כספית ניכרת: במסגרת תביעה רכושית שנדונה במקביל, קיבלה השופטת ברובה את בקשת האישה לאיזון משאבים בהתאם להסכם הממון. בין היתר נקבע כי היא זכאית ל-25% משווי חברת נדל"ן בבעלות הבעל ואחיו, לאחר שנדחתה טענת הראשון כי העברת חלק ממניותיו לאמו גרעה מזכויותיה.

לחובת הבעל נפסקו 30 אלף שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.

• ב"כ האישה: עו"ד דן מלכיאלי ועו"ד נעמי דפנה נחום
• ב"כ הבעל: עו"ד ירון הוד ועו"ד נועה קרמר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.