המחוזי: חידוש קשר בין אב לילדים? לא בכל מחיר

אב שהאשים את בנו בניסיון התאבדותו, ובהמשך השווה את ילדיו לחטופים בעזה, קיבל "פרס" בדמות פסק-דין לחידוש הקשר עמם. האם הגישה ערעור – ורשמה ניצחון

חידוש קשר בין אב לילדיו "הינו יעד חשוב – אולם הוא אינו ודאי מקום בו טובת הקטינים תצריך אחרת": כך הבהירו לאחרונה שופטי המחוזי בלוד ורדה פלאוט (אב"ד), צבי ויצמן וצבייה גרדשטיין-פפקין. השופטים הורו על ביטול פסק דין המחייב חידוש קשר בין נערים לאביהם, אשר השווה אותם לחטופים בעזה על רקע טענתו לניכור הורי. נקבע שהוא יישלח לטיפול יחידני לשליטה בכעסים.

המערערת, ישראלית, והמשיב, אזרח אוסטרליה, נישאו במדינתו המרוחקת ובשלב מסוים עברו לגור בישראל. יש להם בן (17) ובת (13). לפני כ-3 שנים ניסה האב להתאבד וכתוצאה מכך היה מחוסר הכרה ואושפז למשך מספר שבועות. לפני שניסה לשלוח יד בנפשו התקשר לבנו ואמר לו: "זה בגללך". בין לבין אף פרסם תמונות של ילדיו בפורמט החטופים בעזה, על רקע טענתו לניכור הורי מצד האם.

למרות זאת, ביוני אשתקד הורה בית המשפט למשפחה בפתח תקווה על חידוש הקשר בין האב לילדים, תחת פיקוח. פסק הדין ניתן חרף המלצת האפוטרופא לדין "להרפות ולהניח" לקטינים, ולמרות טענות האם בדבר מסוכנות מצד האב והיותו אלים עם בעיות נפשיות, אשר פיזר רעלים בגן הילדים שבבעלותה וגרם לאשפוז מספר פעוטות.

בכל הנוגע לניסיון ההתאבדות של האב, קבע בית המשפט שמדובר אומנם במעשה קשה, אך שנעשה "כלפי עצמו, לא כלפי הזולת וילדיו", ולכן אינו מהווה עילה למניעת קשר. מכאן הערעור שהוגש, במסגרתו טענה האם כי בית המשפט התעלם מאירועי האלימות בהם היה מעורב האב, ובכללם פריצתו לקיבוץ מגוריה ולמחסן שלה והשחתת רכושה ורכבה, תוך איחולי מוות.

נדרש הליך הדרגתי

לטענת האם שגה בית המשפט כשקבע כי האב אינו מהווה סכנה לילדים. היא עתרה לביטול פסק הדין, ואולם האב טען דווקא שיש להותירו על כנו. לטענתו לא נשקפת ממנו מסוכנות כלשהי, כאשר האם גרמה ל"ניכור הורי חמור" תוך ש"מסיתה, מזלזלת וממעיטה" בערכו.

אלא ששופטי המחוזי קבעו פה אחד: בית המשפט למשפחה טעה כשהורה על חידוש הקשר. אמת, ציינו השופטים, שאיפתו של היושב בדין היא להביא לחידוש הקשרים בתוך המשפחה, אולם כאשר עולה חשש שמא הדבר עלול להביא רעה תחת טובה – הרי שאין מקום לסמנו כיעד מלכתחילה. "חידוש קשר הינו יעד חשוב, אולם הוא אינו ודאי מקום בו טובת הקטינים תצריך אחרת", הובהר.

בתוך כך נקבע כי טעה בית המשפט כשחרג מהמלצה מקצועית להתמקד תחילה בטיפול של הילדים והוריהם בנפרד, כאשר רק לאחר מכן – תוך לקיחת אחריות מצד האב – ניתן יהיה לקיים מפגשים בינו לבין הקטינים, ובהמשך לשקול את הרחבת הסדרי השהות, כאשר עד אז יש לשמר "קשר מינימלי" בין השלושה, בדרך של מכתבים.

"והרי אם אין היתכנות לחידוש מפגשים בלתי מפוקחים בין המשיב לקטינים לפני מתן טיפול פרטני למשיב, מדוע יש לקשור את המשפחה כולה לטיפול במקום אחד, בזמן אחד? מדוע יש לאלץ את הקטינים לפנות לטיפול שהם אינם מגויסים אליו ואינם מעוניינים בו, לפני שהמשיב מילא את חלקו בטיפול ובריפוי הנחוץ?!", תהו השופטים.

הודגש, בהקשר הזה, כי אין מחלוקת לגבי התקיימות רוב ככל מעשי האלימות המיוחסים לאב, באופן שרק מחדד את הצורך שיקבל טיפול בטרם התקדמות לעבר מפגשים סדורים עם ילדיו. לאור זאת השופטים הורו על ביטול פסק הדין והחזרת התיק להמשך דיון על בסיס המלצות גורמי המקצוע, ותוך הפניית האב לטיפול לשליטה בכעסיו.

• ב"כ המערערת: עו"ד ירין סיסו
• ב"כ המשיב: עו"ד אמיר קוזקוב
• האפוטרופא לדין: עו"ד דפנה בן דוד

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.