בניגוד לרצונן: שלוש אחיות יעברו עם אימן למרכז הארץ

חרף התנגדותן העזה, בית המשפט אישר מעבר דירה של האם והבנות הרחק מאביהן שמתגורר בדרום. השופט אימץ חוות דעת שלפיה המעבר עשוי להגן עליהן מפני ניכור הורי ולשרת את טובתן

בית המשפט למשפחה באילת התיר לאחרונה לאם לעבור למרכז הארץ עם שלוש בנותיה, חרף סירובן התקיף. השופט סמי ישראל אימץ חוות דעת מקצועית שלפיה תפקודה ההורי של האם טוב יותר מזה של האב, וכי המעבר עמה אף עשוי לשמש גורם מגן מפני ניכור הורי. הוא קבע שהדבר ישרת את טובתן "גם אם בטווח הקצר לא נראים פני הדברים כך".

מדובר בתושבי הדרום שלהם שלוש בנות. בקשת האם להעתקת מגורי בנותיה, נוכח מעברה למרכז, נדחתה בעבר משום שהוגשה באמצע שנת הלימודים. כעת, משהסתיימה ובנותיה נדרשות ממילא למסגרות חדשות, פנתה שנית בבקשתה להתיר לה לעבור עמן לדירתה החדשה, לצד בתה מנישואיה הקודמים, אחותה ואביה.

לטענתה היא מטפלת בקטינות לבדה בכ-99% מהזמן, וקרבתה לבני משפחתה, עם מעברה למרכז, תאפשר לה להסתייע בהם בגידולן ולצאת לעבוד, תוך מיצוי פוטנציאל הכנסתה. נטען כי טובת בנותיה מחייבת את העתקת מגוריהן עימה,  לאחר שהמחסום בדמות מניעת מעברן באמצע שנת הלימודים, הוסר.

מנגד טען האב שאין להתיר את מעבר בנותיו, אשר לטענתו "קשורות אליו מאוד" וכלל אינן מעוניינות לעזוב את עירן. הוא סיפר כי משמש "דמות משמעותית" בחייהן, וכי השלוש "מבוהלות ומפוחדות מהמעבר", כאשר לשיטתו טובתן היא להישאר במסגרות החינוך הנוכחיות.

ואכן, בפסק הדין צוין כי האחיות הביעו חשש עז מפני המעבר, כשבין היתר אמרו: "אבא אנחנו לא רוצות לעזוב אותך, אוהבות אותך ואת [עיר מגוריהן]". אחת מהן אף איימה שאם תוכרח לעבור עם האם, "תברח ותחזור" לאביה.

אלא שהפסיכולוגית שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט סברה כי התנגדותן למעבר אינה משקפת בהכרח רצון עצמאי, וכי היא מושפעת מאמירות שליליות של האב על האם, עד כדי סממנים של ניכור הורי.

עמדתן חשובה, אך לא קובעת

למרות זעקת הבנות, קבע השופט ישראל בסופו של יום כי השלוש תעבורנה בעל כורחן למרכז הארץ יחד עם אמן, כבקשתה. הוא אימץ את חוות דעת הפסיכולוגית, שלפיה תפקודה ההורי של האם טוב יותר מזה של האב וכי המעבר עמה "אף עשוי לשמש גורם מגן מפני ניכור הורי".

מנגד, בתסקיר שירותי הרווחה נכללו גם נתונים שהציגו לכאורה תפקוד הורי טוב יותר דווקא מצד האב. נכתב בו כי בעוד אחת הבנות סיפרה שאצל האם הייתה מאחרת לבית-הספר או נעדרת ממנו ולעיתים "מסתובבת ללא השגחה", הרי שהאב "לא איפשר לה לפספס לימודים", ואף השכים ב-5 וחצי בבוקר כדי להכין לבנותיו ארוחת בוקר.

ואולם לאחר שהעו"ס לסדרי דין הבהירה בעדותה כי כלל לא פגשה את הבנות, קבע השופט שהוא מעדיף את עמדת מומחית בית המשפט, אשר בפועל נועדה עם השלוש ובחנה מקרוב את טובתן. למסקנתו יש להכריע כפי עמדתה, אפילו כנגד סירובן העז של האחיות למעבר עם אמן למרכז.

"אף על פי שעמדת הקטינות חשובה, ואף כי בית המשפט אינו מחויב לקבל את חוות דעת המומחית", כתב השופט, "הנימוקים לטובת המעבר, כפי שהוצגו על-ידה, עולים בקנה אחד עם טובת הקטינות לטווח הארוך, גם אם בטווח הקצר לא נראים פני הדברים כך".

לזאת הוסיף השופט את רצון האם למיצוי פוטנציאל השתכרותה בסביבתה המשפחתית, ואת העובדה כי מדובר ממילא במעבר בין שתי שנות לימוד, באופן שאינו פוגע ביציבותן של הקטינות. לפיכך הוא התיר את מעבר מגורי האם עם בנותיה, אך לצד זאת קבע כי הסדרי השהות שלהן עם האב יהיו רחבים ויכללו שלושה סופי שבוע בחודש.

• ב"כ התובעת: עו"ד דוד ביטון
• ב"כ הנתבע: עו"ד לימור רז

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.