מבוא
אחת לתקופה, מתפרסם פסק דין העוסק בטענת גבר כי זרעו נגנב ע"י אישה עימה קיים יחסים אינטימיים.
טענה זו יכולה לעלות בהקשרים שונים, כגון במסגרת תביעת מזונות שהגישה האישה בשם הקטינים שנולדו כתוצאה מהמפגש ביניהם, במסגרת תביעת אבהות ועוד.
מספר החלטות מעניינות שניתנו בעניין, מאירות את הנושא מזוויות שונות.
טענה לגניבת זרע מול דרישה לתשלום מזונות:
האם טענה לגניבת זרע פוטרת את הגבר מתשלום מזונות?
סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו. כאשר מדובר ביהודים, הרי שעל פי המשפט העברי, החובה לספק את צרכיהם ההכרחיים של הילדים מוטלת במלואה על האב.
גם את האם ניתן לחייב בתשלום מזונות, אך חיוב זה ככל שיקום, מקורו מדין צדקה, ובהתייחס לצרכים נוספים שהינם מעבר לצרכים ההכרחיים של הקטינים, ובהתאם ליכולתה הכלכלית בהשוואה ליכולתו של האב.
בפסק דין בעניין, בו ביקש אב לפטור אותו מתשלום מזונות בטענה כי זרעו נגנב, פסק בית המשפט לענייני משפחה בת"א, כי הגבר חייב לשלם מזונות לבנותיו שנולדו כתוצאה מיחסי מין שקיים מחוץ לנישואין, למרות טענתו כי האם גנבה את זרעו וכי הוא אב בעל כורחו.
בפרשה זו, עבדה האם כמזכירתו של האב, ובמהלך השנים התפתחה ביניהם מערכת יחסים אשר כללה בין היתר קיום יחסי מין. לפני כניסתה להריון הקטינות, ביצעה האם הפלה ביוזמתה. האב טען, כי הוא הסתמך על האם שתנקוט באמצעי מניעה, טרם ההפלה ואחריה, וכי מאחר והאם כבר ביצעה בעבר הפלה פעם אחת, האמין שגם היא איננה מעוניינת להביא ילדים לעולם. מנגד, טענה האם שיידעה את האב על אי יכולתה להמשיך ליטול גלולות למניעת הריון.
האם פרנסה את עצמה במשך שנים רבות ולא נזקקה לעזרה בתשלום מזונות מצד האב, ותביעת המזונות אשר הוגשה כארבע וחצי שנים לאחר שנולדו הקטינות, נבעה מקשיים כלכליים אליהם נקלעה.
השופט פאול שטרק קבע, כי אין לפטור את האב ממזונות הקטינות, נוכח טענותיו כי הינו אבבעל כורחו, שכן אין הקטינות כבולות להתנהגות ההורים, כולל ההחלטה להביא ילדיםלעולם. השופט הדגיש, כי אין בקביעה זו כדי למנוע מהאב הגשת תביעה כנגד האם בטענת "הסתמכות" על התחייבותה לשאת בעצמה בכלכלת ילדיהם.
לעניין גובה המזונות נקבע, כי משלא דאג האב בעצמו לאמצעי מניעה, לא ניתן להתייחס לבעילה וקליטת זרעו כעילה להפחתת מזונות.
עוד נקבע, כי האם אינה זכאית להחזר הוצאותיה, שכן הימנעותה מלתבוע את האב במשך שנים רבות, נבעה מיכולתה הכלכלית לעמוד בהוצאות הקטינות לבדה, ואין לה להלין על האב כיום.
האב חויב לשלם מזונות בסך 3,000 ש"ח, וכן לשלם לאם דמי טיפול בסך 500 ש"ח עד הגיע הקטינות לגיל 6 או כניסתן למעון ויציאת האם לעבודה.
טענה לגניבת זרע ביחס לדרישה כי האישה תבצע הפלה
האם גבר יכול לכפות על אישה לבצע הפלה בטענה שההיריון הוא פרי של גניבת זרע?
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה השיב בשלילה לשאלה זו, וקבע כי לא ניתן לכפות על אישה לבצע הפלה.
המבקש חייל בן 21 פגש את המשיבה, גרושה בת 26 ואם לשני ילדים, במקום עבודתה בדרך לבסיס הצבאי בו הוא משרת. לאחר שקיימו יחסי מין, הרתה האישה. לטענת החייל, האישה השקתה אותו לשוכרה וטרם קיום היחסים טענה כי הינה נוטלת גלולות למניעת הריון. לטענתו, לאחר שנודע לו כי היא בהריון, התעניינו השניים בביצוע הפלה, אך המשיבה נמנעה מלפנות לוועדה להפסקת הריון, ולאחר זמן הודיעה כי ברצונה ללדת את העובר.
החייל הגיש בקשה לבית המשפט לחייב את האישה לבצע הפלה, שכן לטענתו, ההיריון הוא פרי של גניבת זרע, תרמית והונאה, ויש בהריון כדי לגרום לו נזקים כלכליים, נזקים נפשיים ופגיעה בסיכויו להתחתן עקב גילו הצעיר.
האישה טענה, כי היא רוצה את הילד, וכי לא ניתן לכפות עליה לבצע הפלה. לטענתה, מדובר בהריון לא מתוכנן, אך המבקש ידע על כך שאינה יכולה ליטול גלולות למניעת הריון.
השופטת אלה מירזקבעה, כי במקרה דנן מתנגשת זכות ההולדה השלילית של המבקש עם זכות ההולדה החיובית של האישה, וכי במקרה של חילוקי דעות בין האב לאם, הרי שזכות ההולדה השלילית של הגבר אינה זוכה להגנה, ולא ניתן לממשה באמצעות צווי בתי משפט. זאת, בין השאר בשל היתרון של זכויות האשה, הנובע בעיקר מהיות העובר חלק מגופה, וההשפעות על בריאותה ושלמות גופה.
לעניין טענת האב לפיה לא ידע כי המשיבה אינה נוטלת גלולות למניעת הריון, ציינה השופטת את עמדת ד"ר כרמל שלו, לפיה אחריותו של הגבר לנקוט אמצעים למניעת ההיריון, אינה פחותה מזו של האישה.
השופטת ציינה, כי בהתאם לפסיקה, תובענות בעניין גניבת זרע דינן להתברר בבית משפט אזרחי, אך במקרה זה, כיוון שמדובר בתובענה מוקדמת וטרם זמנה, יש להורות על מחיקתה ולא להעבירה לבית המשפט האזרחי.
במשאל שערך אתר פסקדין בעקבות פסק הדין, נשאלו גולשי האתר מה גישתם לגבי פגיעה בזכויות האישה בטענה לגניבת זרע.
הגולשים נשאלו האם הם בעד או נגד פגיעה שכזו, ו 63% מהעונים טענו כי הם בעד פגיעה בזכויות האישה אם אכן 'גנבה' זרע[1].
טענה לגניבת זרע ביחס לחיוב הגבר לבצע בדיקת אבהות
האם טענה לגניבת זרע תמנע את חיוב הגבר לעבור בדיקת אבהות ?
בית המשפט לענייני משפחה בי-ם חייב גבר אשר טען כי זרעו נגנב, לבצע בדיקת סיווג רקמות, לאחר שקבע כי טובת הקטינה גוברת על טענותיו לפגיעה לכאורה בזכויותיו.
בני זוג חרדים אשר לא הצליחו להיכנס להיריון במשך תקופה ארוכה, החליטו כי האישה תעבור הפריה חוץ גופית, אך הדבר לא צלח. לימים התגרשו בני הזוג, וכאחד עשר חודשים לאחר הגירושים ילדה האישה בת מתרומת ביצית של אישה גויה. האישה הגישה נגד גרושה תביעת אבהות.
לטענת האישה, בסמוך למתן הגט נתן הגרוש את זרעו לצורך ביצוע ההפריה, והיה מודע לכך כי על אף הגירושים, היא ממשיכה בניסיונותיה להרות. עוד טענה האישה, כי מאחר והקטינה נולדה מתרומת זרעו של הגרוש, הרי שהוא אבי הקטינה.
הגבר מצידו טען, כי ההפריה נעשתה שלא ברשותו ושלא בידיעתו, וכי מרגע שהתגרשו, לא הייתה לאישה רשות להמשיך בתהליך. כמו כן, טען כי נוכח היותו חרדי, לא היה נותן הסכמה להפריה מביצית של אישה גויה, שהרי על פי ההלכה, לא תיחשב הקטינה לבתו. כן טען, כי הסכמתו להמשך הטיפול לאחר הגירושים זויפה. משכך, אין הצדקה לביצוע בדיקת הרקמות ויש לדחות את תביעת האבהות על הסף.
השופט בן ציון גרינברגר קבע, כי על הסוגיה להיבחן על פי הדין האזרחי, שכן קביעת אבהות אינה חלק מענייני המעמד האישי. משכך, אם יימצא כי האב המשוער הינו אבי הקטינה, הרי שיהא עליו לשאת בחובותיו החוקיות ואין נפקות לכך, שהקטינה נולדה כתוצאה מתרומת ביצית של גויה.
לעניין טענת התרמית קבע השופט , כי לא הוכח כי ההפריה בוצעה ללא ידיעת הגבר, ובכל מקרה יש לדחות טענה זו לאור עקרון טובת הילד. עוד ציין השופט, כי טענות הגרוש תמוהות, שכן מסר זרעו לאישה ארבעה ימים טרם מתן הגט- "בעצם מסירת הזרע הביע הנתבע הסכמתו להפריה, ועל כן בנסיבות העניין מושתק הוא מלטעון אחרת... ".
השופט ציין, כי הולדת הקטינה היא עובדה מוגמרת ויש לבחון את טובתה נוכח זכותה לדעת מיהו אביה. בנסיבות העניין, מאחר והגרוש מסר זרעו כאמור, היה עליו לצפות את הולדת הקטינה ולכן טובת הקטינה גוברת על טענותיו לפגיעה בזכויותיו.
לפיכך הורה השופט כי הנתבע יערוך בדיקת רקמות.
גניבת זרע – יש דבר כזה?
בכל פסקי הדין שנסקרו לעיל, העלו גברים את הטענה כי זרעם נגנב בהקשרים שונים, אך נראה כי יש לשאול כשאלה מקדמית, האם אכן ניתן להשתמש במונח 'גניבת זרע' ?
ברמה המשפטית, החוק אינו מכיר בגניבת זרע כבעלת נפקות משפטית - אין עבירה של גניבת זרע וגם לא עוולה כזו.
הבעייתיות במושג גניבת זרע נובעת מכך שמדובר בפעולה אקטיבית של הגבר, ומשך, כיצד ניתן לטעון לגניבה ?
היטיב לתאר זאת השופט פיליפ מרכוס באחד מפסקי הדין בהם עלתה הטענה לגניבת זרע:
"טענה כזו, אשר נטענת לפעמים על ידי גברים במסגרת תביעת אבהות ותביעות מזונות, ראוייה, לדעתי, להמחק מהלקסיקון. [...] העובדה הביולוגית היא שקיום יחסים עד כדי כניסה להריון , מחייבת מעשה רצוני של הגבר (מה שאין כן, של האישה). ויהיו הפיתויים אשר שיהיו, הגבר מסוגל לשים קץ למזימה על ידי פרישה, בכל עת". (תמ"ש 2470/05 הקטין נגד אלמוני)
גם בית המשפט העליון התייחס לנושא, כאשר הועלתה טענת גבר כי פותה לקיים יחסי מין עם האישה, ולפיכך, הוא פטור מחובתו לזון את הקטין אשר נולד כתוצאה מיחסי המין:
"גבר המקיים יחסי מין עם אישה, בין בעקבות פיתוי ובין בלעדיו, אחראי לתוצאות הטבעיות של מעשהו" כתב הנשיא שמגר, "פיתוי אינו מעשה מירמה; מי שאינו יכול לעמוד בפיתויים לסוגיהם אינו פטור בשל כך מאחריות למעשיו, יהיה זה כאשר הוא שולח יד ברכושו של אחר מכיוון שאינו יכול לשלוט בעצמו בלחץ הנסיבות, ויהיה זה כאשר אישה משדלת אותו, בדרכה, לקיים עמה יחסי מין. על אחת כמה וכמה אין מקום לטענת המערער, כאשר קיים ביודעין יחסי מין מלאים, וחזקה על אדם בר-דעת שהוא ער למשמעותו של הדבר ולתוצאותיו האפשריות". (ע"א 5464/93 פלוני נגד אלמוני)
סיכום
בין אם נקבל את המושג גניבת זרע, ובין אם לאו, נראה כי באופן כמעט מוחלט, בתי המשפט מסרבים לקבל את הטענה כעילה לפטור גבר מאחריותו – בין אם כלפי עצם ההיריון (סירוב לכפות הפלה), ובין אם כלפי הילד שנולד (תשלום מזונות ובדיקת אבהות).
מנגד, עולה הטענה כי אישה המקיימת יחסי מין בלתי מוגנים, נושאת באחריות למעשיה, ומודעת לכך כי יתכן ותמצא עצמה מגדלת לבדה ילד, על כל המשמעויות הנובעות מכך.
נראה, כי בין שני הצדדים – זה של הגבר, וזה של האישה, מעדיפים בתי המשפט לשים לנגד עיניהם את טובת הילדים, אשר ודאי אין להם חלק בסכסוך בין הוריהם.
מבחינת הגברים החשים כי רומו, נשאלת השאלה האם קיימת אפשרות לפעול, אשר אינה נוגעת לגופה של האישה או לילדים ?
האם גברים הסבורים כי רומו יכולים להיטיב את מצבם בדרך כלשהי? שאלות אלו טרם קבלו מענה ברור בפסיקה, אך הן בהחלט חומר למחשבה לכל העוסקים בנושא.
'ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה' כתוב בשיר[2], אבל ילדים הם גם אחריות גדולה מעין כמוה, ולכן, בכל מקרה, טוב יעשו גם גברים וגם נשים אם ייקחו אחריות על מעשיהם, ולא ימצאו עצמם נאלצים לטעון או להתמודד עם הטענה, כי הפכו להורים בעל כורחם.
לפסקי הדין המוזכרים במאמר:
* עו"ד שירה הימן הינה מנהלת התכנים באתר המשפט הישראלי – פסקדין.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
[1] המשאל נערך בקרב גולשי פסקדין אשר בחרו לענות עליו, ואינו מהווה מדגם מייצג.
[2] ילדים זה שמחה/יהושע סובול
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.