1. בפניי תביעת אבהות שהגישה התובעת כנגד הנתבע.
2. התובעת והנתבע הינם בני זוג לשעבר.
3. לאחר שבע שנות נישואין חשוכות ילדים, במהלכם לא הצליחה האישה להרות חרף טיפולי פוריות רבים שעברה, החליטו בני הזוג להיפרד; ומאוחר יותר הם התגרשו, ביום ....כאחד עשר חודשים לאחר הגירושין, נולדה לתובעת בת, כתוצאה מטיפולי הפריה חוץ גופית ובאמצעות תרומת ביצית מחו"ל; ולטענת התובעת, הקטינה נולדה מזרעו של הנתבע שתרם במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית שהחלו עוד בתקופת הנישואין בהסכמתו ובידיעתו. בנסיבות אלה עותרת התובעת לפסק דין הצהרתי בו ייקבע שהנתבע הינו אבי הקטינה, או לחילופין, יינתן צו לעריכת בדיקת סיווג רקמות.
4. לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות על הסף, אף ללא צורך בעריכת בדיקת סיווג רקמות. הקטינה נולדה כאחד עשר חודשים לאחר הגירושין, באמצעות טיפולי הפריה חוץ גופית
לאחר הפרידה, להם לא היה מודע כלל. אומנם, הנתבע מאשר כי בני הזוג פנו לטיפולי הזרעה לאחר שלא צלחו ניסיונותיהם בתקופת נישואיהם להביא ילדים לעולם באופן טבעי; ובמהלך אותם טיפולים אכן מסר זרע. ואולם, טיפולים אלה לא צלחו, ולטענתו, האישה אישרה בפניו כי נעשה שימוש בכל כמות הזרע שמסר בעת ההזרעות. בהמשך, הגיעו הצדדים להסכם גירושין ביום ...., ולאחר מכן נפרדו, ובהמשך גם התגרשו. לטענתו, מאז הגירושין לא היו הצדדים בקשר כלשהו, ולתובעת לא הייתה כל זכות לעשות שימוש בזרעו שנמסר לטענתו זמן רב לפני הגירושין למטרת טיפולי ההזרעה
במהלך הנישואין בלבד. לטענת הנתבע, הוא מעולם לא נתן הסכמתו שהאישה תמשיך לעשות שימוש בזרעו בטיפולי הפריה חוץ גופית גם לאחר הגירושין. לפיכך, אם אכן נעשה שימוש בזרעו להפריה כזו, מנוגד הדבר לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית), תשמ"ז - 1987, המחייבות קבלת הסכמתו מראש ובכתב.
דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שהקטינה נולדה מתרומת ביצית של תורמת מחו"ל, ועל כן גם קיים ספק הלכתי בנוגע ליהדותה, וספק זה משפיע גם על ייחוסה של הקטינה אליו כאביה.
כתוצאה מכל האמור טוען הנתבע כי אף אם יוכח כי ההפריה אכן נעשתה תוך שימוש בזרעו, מאחר שהדבר בוצע ללא הסכמתו, והביצית נתרמה מאישה לא-יהודייה, אין לראות בנתבע יותר מאשר תורם זרע אנונימי, ובעקבות כך לדחות כל תביעת אבהות שתועלה כלפיו.
5. לתובעת גרסה אחרת. לטענתה, בני הזוג אומנם נפרדו כתוצאה מכך שלא הצליחו להביא ילדים משותפים לעולם; ואולם, לטענתה, מתוך תקווה שניתן יהיה להימנע מגירושין, הסכים הנתבע גם לאחר הפירוד שהתובעת תמשיך להשתמש בזרעו בניסיונות נוספים להפריה חוץ גופית. התובעת מציינת שהנתבע הסכים לעבור בדיקת דם כשבועיים בלבד לפני הגט,
ואף מסר זרע ביום ... היינו, ארבעה ימים ויומיים בלבד לפני יום הגירושין.
6. לתמיכת טענתה הגישה התובעת תיעוד בדבר מתן זרע על ידי הנתבע ביום
... (כארבעה ימים לפני הגירושין)
; מסמכים המעידים שההפריה בחו"ל בוצעה ביום
... (כארבעה ימים לאחר הגירושין); וכן טופס הסכמה להפריה חוץ גופית מתרומת ביצית מיום
.... חתום על ידי התובעת והנתבע (אם כי, בטופס בדבר החזרת עוברים לגוף האישה מיום .... מופיעה חתימת התובעת בלבד).
7. לטענת התובעת, המועדים הנ"ל מוכיחים בעליל כי גרסת הנתבע - לפיה תרם זרע בפעם האחרונה זמן רב לפני הגירושין - מופרכת לחלוטין, והעובדה שתרם מזרעו
ימים ספורים בלבד לפני הגירושין מוכיחה מעל לכל ספק שהסכים להמשך הטיפולים גם
לאחר הגירושין. בנסיבות אלה קיימת עילת תביעה כנגד הנתבע, ויש לדחות טענתו למחיקת התביעה על הסף.
8. הנתבע בחר שלא להתייחס כלל בטיעוניו למועד מתן הזרע האחרון כפי שמשתקף מהתיעוד האמור, אף שזה עומד בסתירה לטענה בה אחז בכתב הגנתו. באשר לטופס ההסכמה, טוען הנתבע כי חתימתו על הטופס זויפה, ומעולם לא חתם על הסכמה כלשהי. גרסת התובעת בנושא זה אינה ברורה, ואולם לטענתה היה הנתבע מודע לתהליך כולו, לרבות תרומת הביצית, ולדבריה: "אני התקשרתי אליו ואמרתי לו שהביצית היא במצב כך וכך והוא לא אמר כלום" (ראה פרוטוקול מיום 25.12.06, עמוד 5 שורה 14).
9. ביום 17.9.07 נדחתה בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף, תוך שנקבע:
מקובלת עלי טענת ב"כ האישה כי אין המדובר במקרה הדומה למקרים של תורמי זרע אנונימיים אלא, לכל היותר, אף לשיטת הנתבע, בביצוע הליך הפריה בזרעו ללא הסכמה. אי לכך, דומה המקרה למקרים בהם מעלה הגבר טענת גניבת זרע, בהם מוכרת האבהות, על כל המשתמע מכך מצד הקטין, והאיש יכול לדרוש סעדים נגד האישה במישור שבינו לבינה בלבד. אי לכך, הבקשה למחיקה על הסף נדחית. גם הטענה שנעברה עבירה אינה משליכה על התוצאה מבחינת הקטין, מהסיבות המנויות לעיל, ואני מפנה לפסק דינה של כב' השופטת מימון בנדון אשר הוגש ע"י ב"כ האישה, ממנו עולה כי ספק רב האם בכלל נעברה עבירה במקרה דנן.
10. אף לאחר החלטה זו, מוסיף הנתבע וטוען כי תנאי הסף אינם מזכים את האם לדרוש בשם הבת את העמדתו לבדיקת רקמות מראש, ומכל מקום, לפי גישתו ההלכתית הוא לא היה נותן הסכמתו מראש להפריה חוץ גופית עם ביצית של אישה לא יהודיה, שכן הוא נמנה על העדה החרדית המחמירה, לפיה
במקרה כזה לא תיחשב
הבת לבתו. לטענתו, לא היה צפוי שייעשה שימוש בזרעו להפריית ביצית של אישה זרה, ובודאי שלא בתקופה שלאחר שנפרדו בני הזוג זה מזו. התהליך נעשה תוך הפרת החוק והפרת זכויותיו, ותוך זיוף חתימתו. בנסיבות אלה מעמדו הינו כזר לחלוטין ואף נחות מזה של ידוע בציבור.
11. הנתבע מבקש לתמוך טענתו על פסק הדין בפרשת
Evan v. The United Kingdom (Application no. 6339/05), של ה - ECHR (European Court of Human Rights), אותו צירף לטיעוניו. באותו המקרה הקפיאו בני הזוג הן את הביצית של האישה והן את זרעו של הבעל, וזאת לשם הבטחת הפריה חוץ גופית נוכח העובדה שהאישה עמדה לקבל טיפולי כימותרפיה והקרנות אשר היו עלולות לפגוע בפוריות הביצית. לימים נפרדו בני הזוג, ובקשתה של האם להמשיך בתהליך באמצעות פונדקאית נדחו; והמסקנה הייתה שלא ניתן לכפות אבהות על הגבר ללא הסכמה מצידו להמשיך את ביצוע התהליך.
לטענת התובעת, פסק הדין של בית הדין האירופי אינו רלוונטי לענייננו, הואיל שהוא דן במקרה בו טרם בוצע התהליך, בעוד שבענייננו אנו נמצאים בפני עובדה מוגמרת, והקטינה כבר נולדה; כך שכל טענות הנתבע ראויות להידחות.
12. יצוין כי במרוצת ההליכים התבקשה עמדתו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, אשר הגיב כי: "ככל שאין במסמכים הרפואיים בעניין ביצוע הפריה חוץ גופית, כדי לשכנע את בית המשפט כי הקטינה היא בתו של המשיב 1, מבקש המשיב 2 להורות על ביצוע בדיקת רקמות ולהכריע לפיה. יצוין כי לאור העובדה שאין במקרה דנן חשש לממזרות וכן אין להכרעה בהליך שאלה של מעמד, אין המשיב 2 מתנגד לעריכת בדיקת רקמות."
דיון
13. לטענת האב, הואיל שהקטינה נולדה מתרומת ביצית של אישה לא יהודיה, קיים ספק ביהדותה. במצב דברים זה, על פי הדין האישי, אין הוא יכול להיות כלל אביה, בהיותו יהודי.
14. על פי הדין האישי, אכן ילד הנולד ליהודי מן הנוכרית, אינו נחשב לבנו. הכלל בעניין זה מובא בגמרא:
א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי, אמר קרא: "כי יסיר את בנך מאחרי" (דברים ז, ד) בנך מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה.