תושב ירושלים טען כי בעקבות רשלנות העירייה נפל ונחבל בפניו, וכי נגרמו לו נזקים כספיים.
המקרה אירע באוגוסט 2009, עת יצא אדם תושב ירושלים כמדי שבוע עם חברו בשעת ערב, כדי לרוץ במסלול הנמצא בקרבת מקום מגוריו. בזמן הריצה, לא הבחין במכשול פס ברזל שהיה על המדרכה, ונתקל בו.
להתייעצות בנושא נזקי גוף:
פנה ל- עו"ד דיני נזיקין
כתוצאה מן ההיתקלות נפל ונחבל בפניו, ונזקק לטיפול רפואי. בנוסף, עקב פציעתו נאלץ להיעדר מעבודתו בתור נהג בחברת הסעות במשך שבועיים וחצי.
לטענתו, הנפילה נגרמה לו כתוצאה מרשלנותה של העיירה, ולכן הגיש בבית משפט השלום בירושלים תביעה לפיצויים על הנזקים שנגרמו לו.
התובע פנה למומחה רפואי בתחום אף-אוזן-גרון שהעריך כי נגרמו לו 28% נכות צמיתה בעקבות שינויים בצורת האף והפרעות נשימה.
בנוסף, ציין התובע כי עקב אותן הפרעות הנשימה הוא התקשה לישון באופן רציף, דבר שגרם לו לעייפות מתמדת ופגע ביכולתו לעבוד במקצועו -- נהג אוטובוס – שכן יכולתו לשמור על ריכוז למשך שעות ארוכות נפגעה.
עוד הוסיף כי יש לפצותו בגין הסבל הפיזי והפגיעה האסתטית שנגרמו לו, וזאת בנוסף להוצאות הרפואיות שלו.
העירייה טענה שבבדיקה שערך מומחה מטעמה לא נמצאו ליקויים במדרכות באזור, ולא ניתן לשלול סיבות אחרות שגרמו לנפילת התובע.
עוד טענה כי יש לייחס לו אשם בשיעור של 15%, שכן האזור בו רץ אינו מיועד לפעילות ספורטיבית, וכי עיסוקו בריצה העיב על יכולתו לסרוק את תנאי הדרך.
לסיכום, הגישה העירייה חוות דעת מומחה רפואי משלה, שהעריך כי לתובע נותרה נכות של 10% בלבד.
ידעה ולא טיפלה
לאחר שמיעת עדויות הצדדים, התרשמה השופטת מירית פורר כי התובע הוא אדם אמין. באשר לעדותיהם של נציגי העירייה, קבעה כי קיימות בהן סתירות, שכן מספר נציגים טענו כי קיבלו דיווחים לגבי פס המתכת, בעוד שנציגים אחרים העידו כי לא מצאו שום דיווח.
לאור הפערים בחוות דעת המומחים השונים של הצדדים, מינתה השופטת מומחה לטעמי בטיחות, וכן מומחה רפואי.
לגבי שאלת האחריות, השופטת קיבלה את מסקנתו של מומחה הבטיחות לפיה אכן היה במקום מפגע בדמות פס מתכת, וקבעה כי העירייה הייתה מודעת לכך אך התרשלה בטיפול בו.
לפיכך, השופטת קבעה כי העירייה היא אחראית לנפילתו של התובע, אך קיבלה את טענתה לפיה יש להפחית 15% מן הפיצוי בגין אשמת התובע.
לגבי שאלת הנכות, קיבלה השופטת את חוות דעת המומחה מטעמה לפיה עקב הנפילה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 14.5%.
בהתחשב במכלול הנסיבות, השופטת פסקה כי עיריית ירושלים תפצה את התובע בסכום כולל של 141,190 שקל עבור הפסדי שכר וגריעה מהשתכרות עתידית, נזק לא ממוני והוצאות רפואיות, וזאת בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 33,000 שקל והוצאות משפט.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
* עו"ד גלית שאבי-וינמן עוסקת בדיני נזיקין.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין