בשנת 2011 בית המשפט קבע כי אישה ובעלה קיבלו כספים בטעות, ועליהם להחזיר אותם לאח של האישה. למרות זאת, הזוג סירב להחזירם, ולימים הבעל נפטר. בית המשפט חייב את יורשיו לשלם את החוב.
במשך שלושים שנה ניהלו שישה אחים הליכים משפטיים בנוגע לירושת הוריהם המנוחים, ובשנת 1998 שניים מהם חתמו על הסכם פשרה, לפיו מחצית מעיזבון אמם תועבר לידי אחד מהם, ואילו המחצית השנייה תחולק בין כולם.
שאלות בענייני משפחה?
פנה ל- פורום לדיני משפחה
ארבעת האחים האחרים התנגדו להסכם, אך בשנת 2002 קבע בית המשפט העליון שההסכם מחייב גם אותם.
לאחר שסירבו לשלם, הגיש נגדם האח בשנת 2007 תביעה כספית, בה תבע מכל אחד מהם את סכום הכסף העודף שקיבל שלא כדין מעיזבון האם, בסך הכל כ-1.5 מיליון שקל.
אחת מאחיותיו טענה כי בהתאם לחוק הירושה היא אינה חייבת דבר, שכן קיבלה את חלקה מהעיזבון בתום לב, אך בית המשפט לא קיבל את עמדתה, ובשנת 2011 נעתר לבקשת האח התובע. לאחר מתן פסק דין, החל התובע בהליכי הוצאה לפועל נגד אחותו על מנת לגבות את חובו.
כיוון שלא שילמה לו, לדבריו, הגיש האח תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בבקשה לקבוע כי המנוח היה שותף לחוב הכספי של אחותו, ולחייב את עיזבונו במחצית מחוב הנתבעת – כמיליון שקל להערכתו.
לטענתו, במסגרת ההליכים התגלה כי בשנת 1999 אחותו רכשה דירה לבדה, ובשנת 2007 – לאחר שהוגשה נגדה התביעה הכספית – העבירה לבעלה המנוח מחצית מזכויותיה בדירה.
לדבריו, כאשר נחקרו בלשכת ההוצאה לפועל לגבי יכולתם לשלם את החוב, אחותו הנתבעת ובעלה המנוח טענו כי הם חסרי כל רכוש מלבד דירתם, והציגו ראיות לכך שבשנים 2008 ו-2013 נטלה הנתבעת משכנתאות על חשבון הדירה, כדי להחזיר הלוואה כספית לבתה.
בנוסף נטען כי בני הזוג לא טרחו להסביר מה עלה בגורלם של מיליוני השקלים שקיבלה הנתבעת מעיזבון האם.
עוד טען האח כי בני הזוג פעלו בחוסר תום לב ובזבזו את הכספים על צרכי הבית והמשפחה, גם לאחר שניתן פסק דין שחייב את אחותו להשיב לו כספים אלו.
האחות טענה כי את כל כספי הירושה הפקידה בחשבון בנק נפרד, דבר שהעיד על כוונתה להפריד אותם מחשבונה המשותף עם בעלה המנוח, והכחישה כי נעשה בהם שימוש לצורכי משק הבית המשותף.
בנוסף, ביקשה לציין כי רכשה את דירתה מכספים שהתקבלו מאביה עוד בחייו, בעוד שהחוב שלה נובע מכספים שירשה מאמה.
נהנו מהכספים יחדיו
בזמן הדיון הודתה האחות כי תשלומי המחייה וההוצאות הרפואיות שלה ושל המנוח יצאו מתוך חשבונה הפרטי, ולא הציגה מסמכים אשר העידו על חשבון משותף פעיל של בני הזוג. בעקבות עדות זו, קבע סגן הנשיא השופט נפתלי שילה, כי חשבונה הפרטי שימש למעשה כחשבון משותף.
עוד ציין השופט, כי לאור ההליכים המשפטיים הקודמים, בני הזוג ידעו כי קיבלו בטעות ושלא כדין כספים השייכים לתובע, ובמקום להשיבם לתובע בחרו להשתמש בהם.
לפיכך, פסק השופט כי עיזבון המנוח חייב במחצית מחובה של האלמנה, חייב את יורשי המנוח לשלם מיליון שקל מעיזבונו בצירוף שכ"ט של 50,000 שקל, ונתן צו עיקול על זכויות המנוח בדירה.
בית המשפט בפסק דינו לא הסתפק ברישום הפורמלי של חשבון הבנק הרשום על שם האישה אלא התחקה אחר כוונתם האמיתית של הצדדים שהוכיחו כי נהגו לעשות שימוש בכספי ירושת האישה.
- ב"כ התובע: עו"ד זיידן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד כהן
* עו"ד נורית פיש עוסקת בדיני משפחה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין