בני זוג שהתגרשו סיכמו שהבעל יקנה את חלקה של האישה בדירה המשותפת. האם על האישה לשאת בעמלת הסילוק המוקדם של המשכנתא?
בעיצומו של הליך הגירושין הסתכסכו בני הזוג הפרודים לגבי אופן פירוק השיתוף בדירת המגורים. בסופו של ההליך הסכימו הצדדים לערוך התמחרות, כך שמי שיציע את הסכום הגבוה ביותר לרכישת הדירה, יזכה לרכוש את חלקו של האחר.
הבעל זכה בהתמחרות, אלא שאז פרץ בין השניים ויכוח האם יש לנכות מסכום התמורה שישלם הבעל, בנוסף למחצית יתרת המשכנתא, גם עמלת סילוק מוקדם של חלקה של האישה במשכנתא - כפי שדרש הבנק.
בדיון שהתקיים בנושא בבית הדין הרבני בבאר שבע, טען הבעל שאם האישה הייתה פועלת בעצמה לסילוק חלקה במשכנתא, היא הייתה נדרשת לשלם לבנק את עמלת הסילוק המוקדם ממילא, ו"אין סיבה שהאישה תרוויח את עמלת הסילוק, כשהיא מקבלת את אותה תוצאה".
מנגד טענה האישה, כי מאחר שהבעל מעביר את המשכנתא על שמו, לא נעשית פעולת סילוק, ולכן הבעל לא נדרש בפועל לשלם את העמלה. הבעל השיב שאם יחליט בעתיד לפרוע את יתרת המשכנתא (למשל, במקרה שירצה למכור את הדירה) הוא כן יידרש לשלם את עמלת הסילוק.
בנוסף טען, כי אם הדירה הייתה נמכרת לצד שלישי שניהם היו צריכים לשלם את העמלה, ולדעתו – יש לנהוג באותו אופן גם אם אינו צד שלישי זר.
"זה נהנה וזה לא חסר"
הדיין, הרב ציון לוז-אילוז ציין כי מבירור שנערך בקרב עורכי דין שמתעסקים בהעברות דירה בין בני זוג, התברר כי אין נוהג מקובל בנושא: יש שמנכים מבן הזוג את עמלת הסילוק ויש שמנכים רק את יתרת החוב ללא העמלה. עוד הוא ציין, כי בכל דירשה לפירוק שיתוף בנכס, יש לשאול את השאלה, איזו דרך היא המועדפת, הצודקת והנכונה יותר. במקרה זה, הדרך המועדפת היא מכירת הדירה לאחד מהצדדים, ולכן אין מקום לטענת הבעל שיש לנהוג כפי שנוהגים במכירת הדירה לצד שלישי.
הדיין קבע, כי מכיוון שפירוק השיתוף לא מוביל לסילוק מחצית המשכנתא של האישה אלא רק להעברתה על שם הבעל, אין לראות בכך כפעולת סילוק. אם בעתיד יבקש הבעל לסלק את מחצית המשכנתא, הוא אמנם יצטרך לשלם את עמלת הפירעון, פסק הדיין, אך זהו חישוב הכדאיות שבו בחר, לאחר שהחליט על פירוק השיתוף בדרך שבה הדירה אינה נמכרת לצד שלישי אלא נשארת בידיו.
לפיכך, קבע הדיין, כי למרות שניתן להצביע על חיסרון כיס של הבעל מהעברת חלקה של האישה במשכנתא על שמו, הרי שכנגד חיסרון זה יש הנאה לבעל, שמרוויח את הדירה. לכן הנאתה של האישה, שמרוויחה את עמלת הפירעון היא בחזקת "זה נהנה וזה לא חסר". התביעה נדחתה.
נישואין וגירושין כמובן מהווים, בנוסף לכל ההיבטים האישיים והרגשיים, עסק כלכלי לכל דבר, וכך גם חלוקת הזכויות בדירת המגורים - לרוב הנכס המשמעותי ביותר שצובר זוג ממוצע. בהתחשב בכך, פסיקתו של בית הדין ראויה ונכונה: הבעל, שביקש לרכוש את חלקה של האישה במצב בו רבצה משכנתא על הנכס, היה צריך לבדוק מראש בבנק הממשכן את התנאים להעברת המשכנתא על שמו. המסקנה: גם אם העברת זכויות בדירה אגב גירושין אינה נחשבת ל"עסקה במקרקעין" לפי החוק, עדיין יש לבדוק את מלוא ההיבטים המשפטיים שלה.
* עו"ד נאוה סרף-הרשקוביץ עוסקת בדיני משפחה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין