הארבעה ירשו את הדירה ב-2004 וב-2013 היא נמכרה. שניים מהאחים גרו בה במשך כל אותן שנים מבלי לשלם דבר. ביהמ"ש חייב אותם לשלם לאחיהם – היורשים הנוספים – דמי שכירות עבור חלק מהתקופה.
ארבעה אחים ירשו מהוריהם המנוחים זכויות חכירה בבית, ומאז פטירת אביהם בשנת 2004 התגוררו בו "בחינם" השניים מהאחים.
לשאלות בנושא ירושות וצוואות:
כנסו ל- פורום דיני משפחה
שני האחים שלא התגוררו בדירה שירשו הגישו נגד אחיהם תביעה לפירוק שיתוף, ובמסגרתה הגיעו להסכם שלפיו הדירה תימכר ועד למסירתה לקונה רשאים האחים – הנתבעים – להמשיך להתגורר בה.
חלפו כשנתיים עד שהדירה נמכרה, וביולי 2014 הגישו שני האחים שלא התגוררו בה תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים מאחיהם עבור התקופה שמאז פירוק השיתוף ועד המסירה לקונה. התובעים טענו כי בתקופה זו אחיהם עשו בדירה שימוש בלעדי, ויתרה מזו, בדיעבד התברר להם שבמשך 10 השנים שחיו בה לא שילמו דמי חכירה למינהל. מדובר בסכומים שמסתכמים בעשרות אלפי שקלים שהם חייבים לשלם בעצמם.
עוד לטענת התובעים, אחיהם עיכבו במכוון את מכירת הדירה בחוסר תום לב כדי שיוכלו להמשיך לגור בה מבלי לשלם שכירות או דמי חכירה.
האחים הנתבעים טענו כי לתובעים לא מגיעים דמי שימוש עבור הדירה שכן בהסכם הותר להם לגור בה עד למכירתה. הנתבעים הכחישו שניסו לעכב את המכירה וטענו שביצעו את כל הפעולות הנדרשות כדי להביא לקידומה. לטענתם, הסיבה לעיכוב כלל לא הייתה תלויה בהם אלא בשוק הנדל"ן החלש באותה תקופה. עוד טענו כי לא ניתן לחייב רק אותם לשלם דמי חכירה למנהל ועל אחיהם להשתתף בתשלום זה ככל היורשים.
לא ויתרו על הזכות
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, ד"ר ורדה בן שחר, ציינה כי שותף שעשה שימוש בלעדי בנכס חייב לשלם שכר ראוי ליתר השותפים, אלא אם לא מנע מהם את השימוש בו.
השופטת לא הסכימה לטענת הנתבעים כי אחיהם ויתרו על דמי השימוש ברגע שחתמו על ההסכם. לפי הפסיקה, ברגע ששותף שאינו מתגורר בנכס מגיש תביעת פירוק-שיתוף הוא למעשה מביע את דעתו כי אינו מסכים לשימוש הבלעדי של שותפו בדירה.
"שימוש בלעדי שעושים חלק מהיורשים במקרקעין מזכה את האחרים בדמי שימוש אם לא ויתרו על כך במפורש, לא כל שכן, לאחר שניתן הצו לפירוק השיתוף. גם ישיבת הנתבעים בדירה בהסכמת התובעים עד מסירת החזקה בדירה אין פירושה ויתור על דמי שימוש ראויים עבור התקופה שמיום מתן הצו לפירוק השיתוף", כתבה השופטת.
השופטת העלתה את תחושת אי-הצדק העולה מהאפשרות שהנתבעים עיכבו את המכירה בחוסר תום לב – פעולה שיש בה כדי להזיק לאחיהם – התובעים, שהסתמכו על קבלת כספי התמורה מהמכירה.
משכך השופטת קבעה שהנתבעים צריכים לשלם לתובעים 1/3 מדמי שכירות ראויים שייקבעו על ידי שמאי מומחה שמינתה.
בנוגע לדמי החכירה למינהל קבעה השופטת כי מיום מתן צו הפירוק ועד למכירה – על כל האחים – התובעים והנתבעים גם יחד – לשאת בהם.
עם זאת, עבור התקופה שמאז פטירת אבי הצדדים ועד למועד פירוק השיתוף, בה התגוררו האחים הנתבעים בדירה בגפם כאילו הייתה שלהם בלבד, הם יצטרכו לשלם את דמי החכירה לבדם. הנתבעים חויבו בהוצאות משפט של 25 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אוריאל בן אסולי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יוסף רפפורט
* עו"ד ענת גור-אל עוסקת בדיני משפחה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין