מקרה שהגיע אל בימ"ש לענייני משפחה בטבריה עורר שאלה משפטית בנוגע לפרשנות "חוק המזונות". האם ניתן להשתמש בו במסגרת תביעה לגביית מזונות עבר, אף שהחוק קובע במפורש שענייני מזונות בקרב יהודים ידונו לפי ההלכה ולא לפי החוק האזרחי?
בני זוג מהצפון חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בשנת 2006, ובו נקבע סכום המזונות שהאב ישלם לשתי בנותיהם. השנים חלפו, ורק בתחילת 2015 פתחה האישה תיק הוצל"פ לגביית הפרשי מזונות, שלטענתה בעלה לשעבר לא שילם מאז 2007. מנגד, האיש טען בהוצל"פ כי פרע את חוב המזונות בהתאם לפסק הדין.
לסיוע בגביית מזונות
עורך דין דיני משפחה
בנקודה זו התעוררה מחלוקת משפטית בנוגע ליישום החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), שקובע כי "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".
בסעיף אחר באותו חוק נקבע כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
בהתאם, רשם ההוצל"פ הורה להעביר את ההליך אל ביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה, על מנת שהאישה תעתור לקבלת אישור לגביית מזונות העבר.
האישה הגישה תביעה כאמור, בה טענה, בין היתר, כי אין כל מניעה לגבות את מזונות העבר ואין צורך באישור בית המשפט, כיוון שהוראות החוק לא חלות על הצדדים, וזאת מאחר שהם יהודים, והאב חב במזונות בנותיו על פי הדין האישי.
היא סיפרה שלקח לה כל כך הרבה זמן משתי סיבות: האחת, שרק לפני כשנה וחצי חלחלה לה ההכרה שהוא לא מתכוון לשלם לה את חוב המזונות.
הסיבה השנייה, לדבריה, היא שהנתבע איים עליה והפחיד אותה, והיא אזרה אומץ לתבוע אותו רק אחרי שעברה דירה.
הנתבע טען כי שילם את כל המזונות, וכי בכל אופן, טענותיה של התובעת לגבי הסיבות להמתנה ארוכת השנים מופרכות ואינן מחזיקות מים.
גישה חדשה
השופט מחמוד שדאפנה דחה את התביעה וחייב את התובעת בהוצאות משפט בסך 6,000 שקל.
במישור העקרוני, השופט הסביר כי בבתי המשפט התפתחה מגמה וגישה חדשה שלפיה סעיף 11 לחוק חולש על כלל החיובים במזונות וחל בין היתר גם על אלה שחל עליהם הדין האישי, כלומר גם על יהודים.
השופט הסביר כי לפי גישה זו, "יש לערוך את ההבחנה בין הוראות מהותיות בחוק המזונות, שלא חלות על מי שחב עפ"י הדין האישי, לבין הוראות פרוצודוראליות, שיחולו גם על אלו שחייבים מזונות עפ"י הדין האישי".
במקרה הזה, קבע השופט, התובעת לא הציגה כל הסביר סביר לאיחור של תשע שנים, המצדיק את דחיית התביעה.
"לצערי הרב אין בידי לקבל טיעוניה של התובעת בעניין השיהוי, המדובר בטענות סתמיות אשר לא מצדיקות כלל וכלל שיהוי כה ניכר בגבית המזונות. מה עוד שעניין האלימות לא הוכח כלל וכלל ונטען בעלמא", כתב השופט בפסק הדין.
מעבר לכך, השופט עיין בתכתובות המייל שצירפה התובעת להוכחת טענותיה בדבר כוחנות הנתבע, והתרשם שלא מדובר במיילים מאיימים, אלא בחילוקי דעות נפוצים בין בני זוג.
השופט הוסיף כי "יש לדחות את טענת התובעת לפיה בעלי דין שחל עליהם הדין האישי לא יכול לעשות שימוש בטענת השיהוי בביצוע פס"ד של מזונות, טענה שאינה מתיישבת עם עיקרון השיוויון המעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו".
- ב"כ התובעת: עו"ד יגאל וייס, עו"ד מיכאל וייס
- ב"כ הנתבע: עו"ד האני סרוג'י
* עורך דין אלון אלדר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין