|
רכבת, אוטובוס - מהו אמצעי התחבורה מבין אפשרויות התחבורה הציבורית שמשרת בצורה הטובה ביותר את האינטרסים שלנו, הנוסעים? האם התחבורה הציבורית בישראל 2008 יעילה ומותאמת לצרכינו?
מידי יום, נזקקים מאות אלפי אנשים לשירותי התחבורה הציבורית בארץ: ביניהם תלמידים שצריכים להגיע בזמן לבתי הספר טרם השמע הצלצול, סטודנטים שנדרשים להגיע במהירות לשיעורים באוניברסיטאות, חיילים ששבים מחופשת סוף השבוע אל בסיסיהם ברחבי הארץ, קשישים שאינם אוחזים ברשיון נהיגה ו/או ברכב פרטי ו/או אשר ידם אינם משגת לשלם עבור שירותי מוניות ואחרים.
כל איחור ועיכוב בהגעת הרכבת או האוטובוס עלול להשליך על כל אחד ואחד מהנוסעים הפוטנציאליים ולשבש את תוכניותיהם בצורה חמורה.
עד כמה איחורים בהגעת האוטובוסים והרכבות הם נפוצים? האם ישנם אזורים בארץ בהם הבעיה חמורה יותר? מה ניתן לעשות כדי לפתור אותה? האם הנוסעים הנפגעים זוכים לפיצוי הוגן במקרה שתוכניותיהם משתבשות שלא בטובתם? האם היחס מצד הנהגים נאות והוגן?
על שאלות אלו ואחרות ננסה לענות במאמר זה תוך עיון בכמה וכמה מקרים שהגיעו לפתחם של בתי המשפט בשנה האחרונה בשל איחורים בהגעת אוטובוסים ורכבות או ליקויים אחרים בתחבורה הציבורית.
רכבת ישראל
בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבע, כי על רכבת ישראל לפצות נוסע ב- 2,000 ₪ בגלל איחור. התובע הינו תושב ירושלים העובד כמנהל פרויקטים טכני במשרד הביטחון בת"א, ולצורך הגעה לעבודתו הוא משתמש בתחבורה ציבורית, בכללה ברכבת ישראל.
בתאריך 10/12/07 הגיע התובע לתחנת הרכבת בירושלים בשעה 06:35, כשהוא יודע כי הרכבת לבית שמש אמורה לצאת בשעה 06:41. לא הייתה רכבת ישירה לתל אביב כך שהתובע היה צריך להחליף רכבות בבית שמש. בהגיעו לרציף הרכבת, גילה התובע כי יהיה איחור עקב תקלה. איחור זה היה משמעותי עבורו, שכן ידע שאם יגיע לבית שמש באיחור, לא יוכל לעלות על הרכבת לתל-אביב.
התובע מיהר לפנות למנהל התחנה, וזה הבטיח לו כי הרכבת בבית שמש תחכה ואין לתובע מה לדאוג.
בסופו של דבר, הרכבת מירושלים לבית שמש איחרה והגיעה בשעה 07:00 לערך. נהג הקטר מיהר, כך שהרכבת הגיעה לבית שמש לפני שהרכבת לת"א יצאה, אולם בעוד התובע (ואחרים) ממהרים לעבור מרציף הרכבת שהגיעה מי-ם לרכבת הנוסעת לת"א, יצאה לפתע זו לנגד עיניהם ונסעה.
לתובע הוצע ע" מנהל בתחנה בבית שמש פיצוי של שני כרטיסי נסיעה חינם, אך התובע סרב ובקש מבית המשפט לפצותו ב-5,000 ₪.
אם הרכבת לא יכולה לדייק- מי ידייק?
השופט אברהם טננבוים קבע כי אין חולק שישנה אחריות של הרכבת על איחורים, והיא חייבת לפצות בגין איחורים אלו. השופט קבע, כי לא ייתכן שמנהל הרכבת שהיא הגוף המאחר וגורם הנזקים, הוא גם זה שיחליט על גובה הפיצוי. לדברי השופט: " ההקפדה על לוח הזמנים היא אינטרס לאומי.... אם הרכבת לא יכולה לדייק, מי יכול? ... אם לא תשלם הרכבת פיצוי על איחורים, לא ברור כי יהיה לה אינטרס כלשהוא להשתפר".
באשר לגובה הפיצוי, נקבע כי התובע בקש לפצותו על איחורים רבים, אולם לא הציג פירוט שלהם. לפיכך, יש לאמוד את הפיצוי בסך של 2000 שקלים.
בפסק דין נוסף, שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה לפני חודשים ספורים, נקבע כי רכבת ישראל תפצה נוסע ב- 1,500 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו עקב איחורים של הרכבת.
התובע הינו אדם הנוסע בקווי הרכבת שמפעילה רכבת ישראל מתחנת לוד לבאר שבע. בגין נסיעות אלו רוכש התובע כרטיס חופשי-חודשי על פי תחנות המוצא והסיום. לטענת התובע, הרכבת לא עומדת בלוח הזמנים שהיא מפרסמת לציבור. התובע צירף רשימה של ששה עשר מקרים בהם אחרה הרכבת.
השופט זכריה ימיני קבע, כי אם האיחורים מתרחשים בתדירות גבוהה, ומגיעים עד כדי 18 , 19 דקות ואף 24 דקות, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בגינם, שכן נוסע העולה על רכבת בוחר לעשות כך בידיעה שאין לרכבת את החסרונות שיש לתחבורה הציבורית הנוסעת בכבישים, כגון פקקי תנועה, מכיוון שהרכבת נוסעת על מערכת מסילות נפרדת. לדבריו: "אדם הנוסע ברכבת מתאים את זמנו וסדר יומו לפי לוח הזמנים שמפרסמת הנהלת הרכבת. כאשר הרכבת מאחרת לעיתים תכופות הרי שהיא משבשת את סדר יומו של הנוסע ועליה לפצותו על כך גם אם איחוריה אינם עולים על 30 דקות". (ההגבלה שקיימת ע"פ הוראות הנוהל של רכבת ישראל- א.א .ג).
נקבע, כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך 1,500 ש"ח, שהוא פיצוי נאות בנסיבות העניין.
אגד
האם הנסיעה באוטובוסים עדיפה על פני הנסיעה ברכבת? כנראה שלא. גם אופציה זו לא חפה מתקלות ועיכובים:
בית המשפטלתביעות קטנות בירושלים קבע, כי אגד תשלם לנוסע 17,800 ₪, הסכום המקסמילי שבסמכות בית המשפט לתביעות קטנות, וזאת בשל תקלות חוזרות ונשנות בקו השירות מקרית יערים לירושלים.
לטענת התובע, הוא משתמש מסור וקבוע בשירותי התחבורה ציבורית. במשך עשור הוא נוהג לנסוע ארבע פעמים ביום בקו השרות אותו מפעילה אגד מקרית יערים לירושלים. לדבריו, במהלך השנים פנה במאות תלונות הן אל אגד והן אל משרד התחבורה אך דבר לא נעשה. מאז ועד היום ממשיכה אגד להפר את תנאי הרישיון להם היא מחויבת, והכל על גבם של האזרחים. התובע צרף לכתב התביעה פירוט של 34 תלונות שונות שהגיש, הכוללות תקלות רבות ושונות כגון יציאה באיחור של אוטובוסים, אי יציאתם/הגעתם כלל, שינוי מסלולי הנסיעה, אי העלאת נוסעים, אוטובוסים לא תקינים, ועוד.
זמנו של הציבור איננו הפקר
השופט אברהם טננבוים קבע, כי אין חולק שישנה אחריות של הרכבת על איחורים וחייבת היא לפצות בגין איחורים אלו. לדבריו: "אי קיום תנאי הרישיון מהווה פגיעה בנוסעים אך גם ... פגיעה כלכלית לא קלה בכלל הציבור.זמנו של הציבור איננו הפקר ואפילו דקה מזמנו אוטובוס שיוצא ולו ברבע שעה מאוחר ממה שיועד לו משפיע על זמנם של נוסעים רבים ולא רק על זה של התובע שעומד לפני".
השופט פסק, כי לאור ריבוי התקלות וסוגן, ולאור העובדה שתקלות אלו חזרו שוב ושוב, הרי שאין מנוס מהתשלום המקסימלי שיכול בית המשפט לתביעות קטנות לתת, דהיינו: 17,800 ₪.
בפסק דין נוסף נקבע, כי אגד תפצה שתי נוסעות מיישובים בבקעת הירדן ב-200 שקלים בעקבות איחורים חוזרים ונשנים.
התובעות הן תושבות מעלה אפרים וחמרה, והדרך היחידה שלהן, לטענתן, להגיע למקום עבודתן בירושלים היא באמצעות אגד. התובעות הגישו תביעה כספית על סך 17,800 ₪ נגד אגד, במסגרתה טענו, כי בתאריכים שונים היו שיבושים בהגעת האוטובוסים, וכי רמת התחזוקה של האוטובוסים ירודה והאוטובוסים מלוכלכים.
השופטת יעל ייטב מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבעה, כי הרושם הכללי העולה, הינו שהשירות בהיבט זה הינו שירות לקוי. לדבריה: "התובעות המתגוררות בחבלי ארץ נידחים, תלויות בתחבורה הציבורית ובקווי התחבורה שמעמידה הנתבעת לרשותן. איחור בהגעת האוטובוס משמעו היעדרות מהעבודה או מכל פעילות אחרת".
נקבע, כי לאור ריבוי המקרים המוזכרים בכתב התביעה, עולה שלא היה באפשרות אגד להבטיח שירות סדיר ואת הגעתם של האוטובוסים ליעדם בזמן (גם אם תלקח בחשבון טענת אגד, כי יש לה מחסור ברכבים ממוגני ירי וכי הצי הזדקן והתקלות בו מרובות).
עם זאת נפסק, כי טענת התובעות לגבי אירועים ספציפיים לא הוכחה. כמו-כן התובעות לא פירטו מה הנזק שנגרם להם והסתפקו בטענה הכללית לפיה בשל האיחורים נמנע מהן להגיע לעבודתן בירושלים, וכי נגרמו להן עוגמת נפש וסיכונים ביטחוניים. לפיכך נפסק, כי אגד תשלם לכל אחת מהתובעות 200 שקלים כפיצוי כולל עבור העיכובים, בתוספת 250 שקלים הוצאות משפט.
בעניין דומה נפסק ע"י השופטת מרים ליפשיץ-פריבס מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים , כי אגד תפצה תושב גוש עציון ב- 1200 ש"ח בגין 4 איחורים של אוטובוסים.
התובע טען, כי בארבעה במועדים, נאלץ להמתין להגעת אוטובוס של אגד היוצא או חוזר לביתו המצוי בגוש עציון. האיחור נע בין 60 - 40 דקות, מהשעה היעודה להגעת האוטובוס, על פי לוחות הזמנים המתפרסמים ע"י אגד. התובע הוסיף וטען, כי כאשר חלו שיבושים בהגעת האוטובוס, אגד ידעה על כך או יכלה לצפות זאת מראש, ולפיכך היה עליה לפרסם זאת באתר שלה באינטרנט או בדרכים אחרות, כדי להקטין את נזקי הנוסעים, כדוגמת התובע.
יש להקפיד על לוח הזמנים
השופטת ליפשיץ-פריבס קבעה, כי על אגד מוטלת האחריות, למתן השירות לתובע המתגורר בגוש עציון ולתושבים אחרים באיזור, לפי לוחות הזמנים המתפרסמים על ידה. לדבריה: "לוח זמנים, הוא למעשה הזמנה של הנתבעת, לתושבים, ולנוסעים אחרים להשתמש בשירותי הנתבעת. על לוח הזמנים יש להקפיד, והנתבעת מחוייבת לו".
נקבע, כי התובע צורך את השירות מאגד בלבד, ואין מעניינו קשייה של אגד (ביניהם: העדר רכבים ממוגני ירי ) לאכיפת התחייבויות להן היא טוענת, של גורמים אחרים כלפיה, גם אם, וככל שיתברר שהללו נכונות.
בית המשפט קבע, כי נגרמו לתובע טרחה ועוגמת נפש בהמתנה בכביש, בחוסר נוחיות, ודאגה מפני האיחור הרב והשלכותיו בשיבוש תוכניותיו. יחד עם זאת, לא הובאו על ידי התובע ראיות, להוכחת נזק כספי שנגרם לו. לפיכך, נפסק כי אגד תשלם פיצוי לתובע, בסך כולל של 1,200 ש"ח , עבור כל האירועים נשוא כתב התביעה, בצירוף הוצאות משפט בסך של 350 ש"ח, כולל אגרת בית משפט.
תביעה נוספת אשר הוגשה בגין איחור אוטובוס של אגד התקבלה בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה. השופט (בדימוס) גבריאל שטרסמן קבע, כי אגד תפצה כירולוג ב- 1500 ₪ אי הגעת אוטובוס במועד.
התובע, תושב גינות שומרון, התכונן לנסוע באוטובוס של אגד לירושלים. התובע הוא כירולוג מאבחן והיו לו פגישות רבות באותו היום. האוטובוס שחיכה לו הגיע באיחור רב. התובע הפסיד את אותו היום מבחינת העבודה והפגישות שקבע. הוא פרט בכתב התביעה את נזקיו הכספיים עקב אי הגעת האוטובוס במועד.
תחילה דחתה אגד את כל טענותיו של התובע בכתב הגנה, אולם מאוחר יותר חזרה בה ובכתב הגנה מתוקן הביעה נכונות לפצות את התובע ב-800 ש"ח.
בית המשפט פסק, במסגרת פסק דין של פשרה, ומבלי לקבוע את מידת אחריותם המשפטית של בעלי הדין לנזקים שנגרמו לתובע, כי אגד תשלם לו סכום של 1,500 ש"ח.
פיצוי זהה נפסק על-ידי בית המשפטלתביעות קטנות בירושלים, אשר קבל תביעה שהוגשה על-ידי מדריך טיולים שחכה 5 שעות לאוטובוס אגד ביישוב נטף עם קבוצת בני נוער.
אגד טענה, כי על פי רשיון קו 187, אוטובוס שיוצא מהר אדר לכיוון ירושלים לא נכנס לישוב נטף אלא לפי צורך, ורק במידה שאחד הנוסעים מבקש להיכנס לנטף.
השופטת אנה שניידר העדיפה את גרסתו של המדריך ותמהה על טענתה של אגד. לדבריה: ..." "צורך" זה הוא של אחד הנוסעים מהר אדר. אך מה עם נוסעים מנטף בשעות אלה? האם להם אין "צורך" שהאוטובוס יכנס לנטף ויקחם לירושלים? האם זה סביר שנוסע מנטף יצטרך ל"הזמין" את האוטובוס במיוחד כאשר מדובר בקו קבוע?".
אגד נתנה הסברים לא מספקים
השופטת הוסיפה, כי ההסברים שקבל המדריך במרכז המידע של אגד לגבי שעת ההגעה הצפויה של האוטובוס היו בלתי מספקים, ולפיכך אגד תשלם לו סכום של 305 שקלים בשל נזקיו הישירים (החזר עבור כרטיסיות שנקנו מראש, ההסעה הפרטית והוצאות הטלפון למרכז המידע של אגד), וכן 1,200 שקלים עבור הוצאות משפט ועוגמת הנפש של המדריך ושל הקבוצה לגבי הסיום הלא מוצלח של הטיול.
בפסק דין נוסף חייב בית המשפטלתביעות קטנות בירושלים את אגד לפצות נוסעת בסכום של 1,500 ₪ בשל שיבושים בהגעת אוטובוסים של אגד לאלון שבות, אשר התרחשו בשלושה אירועים שונים.
השופטת יעל ייטב ציינה, כי אגד מחויבת לספק שירות תחבורה ציבורית שיעמוד בלוח הזמנים שאותו פרסמה, ובמקרה הנדון היא הפרה את החובות המוטלות עליה מכח דיני חוזים ודיני נזיקין כאחד.
עיכובים שאין להשלים עימם
עיכובים בהגעת אוטובוסים של אגד לאלון שבות הגיעו לפתחו של בית המשפט פעם נוספת, בפסק דין שניתן לאחרונה, במסגרתו נקבע ע"י השופטת יעל ייטב מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, כי אגד תפצה אשה עיוורת בסך של 5,500 ₪ בשל נזקים שנגרמו לה בגין מספר עיכובים במועדי הגעת אוטובוסים של אגד לאלון שבות.
השופטת קבלה את טענת התובעת, כי תלותה בשירותי אגד היא מוחלטת, וקבעה כי: " התוצאה לפיה בשל הליקוי בשירות התובעת ממתינה באופן שגרתי בתחנות אוטובוסים, לעיתים במשך דקות ארוכות, או אף נמנעת מלצאת מהישוב או נאלצת להעזר בטרמפים, היא תוצאה קשה שאין להשלים עמה".
התנהגות לא הולמת
מעבר לעיכובים ולאיחורים, עולה כי התנהגות לא הולמת מצד הנהג, עשויה גם היא לזכות את הנוסע בפיצוי.
בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבע, כי אגד תשלם לנוסע 1,500 ₪ בגין עגמת נפש, שכן נהג האוטובוס סירב לעצור בתחנה בגסות רוח, ניבל את פיו פה, וסירב להזדהות.
התובע, אשר נסע באוטובוס אגד בקו 451 מאשדוד לירושלים, טען כי הרגיש כאילו "חטפו" אותו, וכי הוא נאלץ ללכת ברגל 3 תחנות על מנת לחזור. אגד טענה, כי עבודות במקום מנעו את העצירה, אולם השופטת אנה שניידר דחתה את גרסתה. נפסק, כי אגד תפצה את התובע ב- 1,500 ₪.
בפסק דין נוסף, אשר ניתן לאחרונה ע"י בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים נקבע, כי אגד תפצה תלמיד בסך של 1,000 ₪ ותחזיר לו את הסכום ששלם בעת הזמנת כרטיס נסיעה מוזל לו ולחברו לאילת. זאת, בשל כך שנאלץ לשלם פעמיים, שכן נהג האוטובוס סירב לאפשר לו ולחברו לנסוע, וטען כי ההנחה לתלמיד אינה תקפה בחודשים יולי-אוגוסט.
התובע טען, כי כאשר הגיע ביחד עם חברו לאוטובוס והציג את כרטיסי התלמיד, התנפל עליהם נהג האוטובוס בצעקות רמות, לעיני כל הנוסעים, וסירב לאפשר להם לנסוע.
השופטת אנה שניידר פסקה, כי אין לקבוע כי הנהג התנהג בגסות כטענת התובע, אך על אגד לפצות את התובע בשל אי הנוחות שנגרמה לו לאחר שנהג האוטובוס סירב לאפשר לו ולחברו לנסוע.
המזוודה פוצצה בטעות
מקרה נוסף, אשר אינו קשור לאיחורים דווקא, עסק בנוסעת באוטובוס "אגד" מאילת לחיפה, אשר לא קיבלה את מזוודתה בסיום הנסיעה, מכיוון שחבלן משטרה פוצץ אותה כי נחשבה חשודה.
השופטת ג'אדה בסול מבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה קבעה, כי אגד אחראית לקרות האירוע, ומכיון שהיא התרשלה, היא תשלם לנוסעת 1,800 ₪.
טוב שהגעתם הביתה
עינינו הרואות, כי מצב התחבורה הציבורית בישראל שנת 2008 לא טוב. האיחורים, העיכובים, היחס ושאר התקלות מתרחשים לעיתים מזומנות מידי. הסובלים העיקריים הם תושבי היישובים הקהילתיים, אשר נאלצים לבזבז זמן רב בהמתנה לאוטובוס שיבוא לאסוף אותם, כאשר לוחות הזמנים להם האוטובוסים מחויבים, הם לפעמים בגדר המלצה בלבד, ולא חובה, כך מסתבר.
בתי המשפט בדרך כלל נוטים לפצות את הנוסעים אשר סבלו מהעיכובים ומהליקויים השונים, אולם הסכומים שנפסקים אינם גבוהים, ובוודאי שאינם יכולים להשכיח את עוגמת הנפש ובזבוז הזמן שנגרם.
עד שלא ייפסקו פיצויים בסכומים משמעותיים, ועד שמערכת התחבורה הציבורית לא תתייעל, נראה שהנוסעים ימשיכו לאחר, להפסיד ימי עבודה/לימודים, לסבול ולתבוע את זמנם האבוד ועגמת הנפש שנגרמה להם...
לפסקי הדין שבמאמר:
* עו"ד אורנית אבני-גורטלר ממשרד עוה"ד אלטשולר - ולנר, מנהלת התכנים באתר המשפט הישראלי www.PsakDin.co.il.
** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
|