1. תביעה זו, מעוררת סוגיה כאובה של פגיעה בזכות של התובע, ונוסעים אחרים כמוהו, להנות משירותי תחבורה ציבורית למקום מגוריהם, בגוש עציון וסביבותיה. איזור, אשר הנסיעה בתחבורה ציבורית בו, טעונה, לפי החלטת צה"ל, רכב ממוגן ירי.
2. התובע טען, כי בארבעה במועדים, נאלץ להמתין להגעת אוטובוס של הנתבעת היוצא או חוזר לביתו המצוי בגוש עציון. האיחור נע בין 60 - 40 דקות, מהשעה היעודה להגעת האוטובוס, על פי לוחות הזמנים המתפרסמים ע"י הנתבעת.
3. התובע הוסיף וטען, כי כאשר חלו שיבושים בהגעת האוטובוס, הנתבעת ידעה על כך או יכלה לצפות זאת מראש, ולפיכך היה על הנתבעת לפרסם זאת באתר שלה באינטרנט או בדרכים אחרות, כדי להקטין את נזקי הנוסעים, כדוגמת התובע.
4. הנתבעת, הכחישה באופן כללי, בכתב ההגנה, את האיחורים ונתנה הסבר לאיחור שחל במועד אחד בלבד, בשל הכנסת האוטובוס לתיקון בגין שבירת שמשות.
למרות זאת, בדיון, לא עלה בידה להפריך את עדות התובע, עדות אשר עשתה עלי רושם מהימן.
יתירה מכך, בדיון הודה נציג הנתבעת באיחורים בהגעת רכבים, בשל נסיבות שיפורטו להלן, והנספחים לכתב ההגנה ומסמכים נוספים שהוגשו על ידי הנתבעת, מחזקים ותומכים בטענות התובע בדבר האיחורים.
5. עיקר הגנת הנתבעת היא, שהיא נתונה בין הפטיש לסדן. הקושי הראשון, נעוץ, בהוראות צה"ל וכוחות הביטחון לנסיעה ברכבים ממוגני ירי לכפר עציון, (וכן למקומות אחרים שאינם נשוא התביעה). הקושי השני נובע לדבריה, מהתלות של הנתבעת במשרד הבטחון, אשר האחריות מוטלת עליו, לדאוג למיגון האוטובוסים אשר הנתבעת מספקת אותם בעצמה (כאמור בעמ' 2, שורות 6-1 לפרוטוקול).
6. הנתבעת טוענת, כי עם חלוף השנים, עליה לחדש את צי הרכב הממוגן, והיעדר מימון ודאגה מספקת מצד משרד הבטחון, לביצוע המיגון לפי חובתו, מותיר אותה עם צי רכב ישן, אשר מתקלקל, חדשות לבקרים, בשל בלאי של הרכבים, והוא הגורם העיקרי לעיכובים נשוא כתב התביעה.
7. להוכחת טענותיה, הגישה הנתבעת, סדרת מכתבים מטעם נציגיה מאגף התנועה למשרד הביטחון וצה"ל הדורשים מיגון. ממכתבים נ/2 - נ/4 עולה, כי מלאי האוטובוסים של הנתבעת הצטמצם ב- 20 רכבים בשנת 2007, בשל בלאי של הרכבים, וכי ההצטיידות האחרונה של רכבים חדשים ממוגני ירי הייתה בשנת 2004. כך לדברי הנתבעת, החסר יוסיף ויגדל אם לא יבוצע המיגון בהקדם.
לפיכך, כפי שנטען על ידה במכתבים הנ"ל, לא עולה בידי הנתבעת, לעמוד בלוחות הזמנים ובתדירות הנסיעות, המוכתבת לה ע"י משרד התחבורה.
8. עוד עולה מעיון במכתבים שנשלחו למשרד התחבורה וכפי שהעיד נציג הנתבעת בדיון, כי בקשות הנתבעת להתיר לה הפחתת תדירות הנסיעות, בשל חוסר ברכבים ממוגני ירי, למניעת המתנת נוסעים לשווא, לא נענתה בחיוב, ולדבריו נאמר לנתבעת "לגלגל את הזמנים". (כאמור בעמ' 2, שורות 11-7 לפרוטוקול).
9. כך גם הצביעה הנתבעת,על ניסיונותיה לשכנע את גורמי הביטחון, לצמצם את האיזורים בהם נדרש רכב ממוגן ירי, כדוגמת נסיעות לקבר רחל, אך גם לכך לא קיבלה את הסכמת כוחות הביטחון.
10. עדות התובע ונציג הנתבעת, עיון במכתבים שהוגשו בדיון ובנספחים לכתב ההגנה, אינם מותירים כל ספק על נכונות טענות התובע, בדבר איחורים בהגעת האוטובוס לאלון שבות.
מסקנות
11. על הנתבעת, מוטלת האחריות, למתן השירות לתובע המתגורר בגוש עציון ולתושבים אחרים באיזור, לפי לוחות הזמנים המתפרסמים על ידה.
לוח זמנים, הוא למעשה הזמנה של הנתבעת, לתושבים, ולנוסעים אחרים להשתמש בשירותי הנתבעת. על לוח הזמנים יש להקפיד, והנתבעת מחוייבת לו. פרסום לוח זמנים בידיעת התובעת כי אין לה די רכבים לבצוע כל הנסיעות במועדן, כי אם חלק בלבד, יש בו כדי "הטעיה" כהגדרתה בסעיף 2א. (ד) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981.
הנתבעת, כאמור לעיל, מודה בכתובים ובע"פ, כי אינה יכולה לעמוד בלוחות הזמנים, כאמור בנ/2 - נ/4 וכאמור בנספחים ג' ו - ה' לכתב ההגנה.
12. על חובת עמידה בהפעלת שירות סדיר של תחבורה ציבורית, ניתן ללמוד מהוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוס ובמונית) תשל"ד-1974 וכן בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957.
לתובע, הזקוק לדבריו לתחבורה ציבורית, עומדת הזכות לדעת כמעט בוודאות, שבהגיעו בזמן לתחנה, לפי לוח הזמנים של הנתבעת, ייאסף בשעה היעודה, כך שיוכל להגיע בשעה צפויה מתוכננת, למקום יעדו.