אשה עיוורת תפוצה ע"י אגד בגין שיבושים בהגעת אוטובוסים לאלון שבות

1.     1.     בפני תביעה כספית בסכום של 17,800 ש"ח, בשל שיבושים בהגעת תחבורה ציבורית לאלון שבות.

גרסת התובעת

2.     2.     התובעת, אשה עיוורת המתגוררת מזה כ - 8 שנים באלון שבות .על פי עדותה, שיקול הניידות היה שיקול מהותי בקבלת החלטתה לעבור מהעיר לגור באזור, שכן הניידות בתוך הישוב נוחה מהניידות בעיר. כמו כן, באותה עת דייקו אוטובוסים של הנתבעת במועדי הגעתם ויציאתם מהישוב, וניתן היה להסתמך עליהם. במהלך השנים חל לטענתה שינוי קיצוני בהקפדה על מועדי הנסיעות מטעם אגד. 

3.     3.     במהלך הדיון שהתקיים בפני הסבירה התובעת שתלותה בשירותי הנתבעת היא מוחלטת, שכן אינה יכולה להיעזר במכונית, אינה נוסעת בטרמפים, ואינה יכולה לשאת בהוצאות הכספיות הכרוכות בהסעה פרטית.

4.     4.     כמו כן הסבירה התובעת במהלך הדיון שבשל העכובים במועדי הגעת האוטובוסים, המציאות היום- יומית עמה היא מתמודדת הינה של העדר וודאות, שכן אין בטחון שיגיע אוטובוס, או שיגיע בזמן המיועד. לטענתה, לעיתים היא יושבת בתחנה המרכזית בירושלים וממתינה לאוטובוס זמן ממושך והמידע שנמסר לה הוא שאין לדעת מתי ייצא האוטובוס לייעדו.

5.     5.     לטענתה בחודשים האחרונים, לאחר שהנתבעת שכרה שירותי קבלן משנה, חל שיפור מה, ואולם עדיין לא קיימת וודאות לגבי מועד הגעת האוטובוסים. אין שעה מסויימת שלגביה היא יודעת בוודאות שבשעה מסויימת זו יגיע האוטובוס.

6.     6.     בכתב התביעה פרטה התובעת שלושה מקרים בולטים: האחד, אירע במוצאי שבת, עת המתינה לאוטובוס בתחנה המרכזית בירושלים, ברציף המיועד להגעתו. באקראי התברר לה מחייל שניגש אליה ושאל לאיזה אוטובוס היא ממתינה, שכיון שהתחנה הייתה תפסה על ידי קו אחר, יצא האוטובוס שלו המתינה מרציף אחר, מבלי שניתנה הודעה על כך.

7.     7.     המקרה השני אירע לפני כשלוש שנים. התובעת הייתה אמורה להגיע לבית חולים שערי צדק בירושלים לשם ניתוח בכף הרגל, שנקבע לשעה 16:30. בשעה 13:45 המתינה לקו האוטובוס שהיה אמור להגיע לאלון שבות בשעה 13:51. במקביל להמתנה ניסתה להתקשר לנתבעת ואולם הקו היה תפוס. בשעה 14:15 הבינה שהאוטובוס לא יגיע. כיון שהייתה מתוחה מאוד, נעזרה בטרמפ.

8.     8.     המקרה השלישי שתארה מתייחס לשרשרת מקרים. בעקבות קרע במיניסקוס של בנה, אשר נאלץ לעבור סדרה ארוכה של טיפולים פיזיותרפיים אשר חייבו נסיעה לירושלים פעמיים בשבוע.  על פי תיאורה בכתב התביעה: "קשה לי לתאר את התקופה הזאת. בכל פעם היה עלינו לתאם תור שיתאים לזמני האוטובוס מחד ולשעות העבודה של הפיזיותרפיסט שהתמחה בפציעות כמו שהיה לבני. חוץ מזה, היה עלינו לדאוג לטרמפ אלטרנטיבי, שמא האוטובוס יאחר/ לא יגיע. בישוב קיים ארגון שהוקם במיוחד למטרות זו- להסיע אנשים שאין להם רכב לטיפולים רפואיים בירושלים, או בכל מקום אחר - ועל אף חוסר הנעימות  הכרוך בהזדקקות לחסדי הזולת ונעזרנו בו מאוד".

9.     9.     במהלך הדיון הגישה התובעת טבלה של אירועים נוספים שבהם לא הגיע אוטובוס במועד (מוצג ת/1).

גרסת הנתבעת

10. 10. הנתבעת טענה שלעיתים אמנם מתרחשים איחורים בהגעת האוטובוסים במועדים שנקבעו לכך, אלא שהאיחורים אינם בשליטתה. לטענתה, בשל הוראות צה"ל עליה להפעיל בקו השירות לאלון שבות אוטובוסים ממוגני ירי, שהאחריות עליהם מוטלת על משרד הביטחון. צי האוטובוסים התיישן במהלך השנים, הבלאי באוטובוסים ממוגני ירי עצום בשל מאפייניהם המיוחדים, ומכאן ריבוי התקלות.

11. 11. הנתבעת הציגה מספר מסמכים כאסמכתא למצב, בין היתר את מכתבו של המפקח על התעבורה במנהל האזרחי באיו"ש,  מיום 20.1.08, לפיו לאחרונה נמצא תקציב שיאפשר מיגונם של 28 אוטובוסים נוספים. כמו כן הפנה לכך שלפני מספר חודשים החלה הנתבעת לפעול גם באמצעות קבלן משנה - החברה לפיתוח גוש עציון, כדי  לפתור את הבעיות בעיכובים החוזרים ונשנים של האוטובוסים בקווי השירות באזור.

12. 12. הנתבעת טענה שהיא טורחת להבטיח רשת מידע עניפה לגבי השינויים והעיכובים במועדי הגעת האוטובוסים, הן באמצעות הסדרנים והפקחים, הן באמצעות הקב"ט של כל ישוב וישוב, המקבל מהנתבעת מידע מלא.

13. 13. בתגובה לטבלת האיחורים שהגישה התובעת במהלך הדיון (מוצג ת/1),תגובה אשר הוגשה לבית המשפט לאחר מועד הדיון, ביום 29.6.08, טענה הנתבעת כדלקמן:
 לגבי האיחור הנטען של שעה, ביום 19.12.07, לא ניתן לאתר מידע לאור הזמן הרב שחלף; לגבי איחור של 15 דקות ביציאה מירושלים ביום 16.1.08 , טענה הנתבעת שהאוטובוס יצא באיחור קל;  לגבי האיחור של שעה ביציאה מאלון שבות ביום 20.1.08, טענה הנתבעת שהאוטובוס יצא בזמן וייתכן שהתובעת פספסה אותו; לגבי איחור של 30 דקות ביציאה מירושלים ביום 23.2.08, טענה הנתבעת שלפי כרטיס העבודה הייתה תקלה באוטובוס ועל כן הוא יצא באיחור של 15 שעה. לגבי איחור של 25 דקות ביציאה מירושלים ביום 10.3.08, טענה הנתבעת שעל פי הטכנוגרף האיחור היה בן 7 דקות בלבד.

דיון והכרעה

14. 14. אין צורך לעמוד באריכות על חובתה של הנתבעת לספק שירות תחבורה ציבורית שיעמוד בלוח הזמנים שאותו פרסמה, כפי שנובע למשל מ חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים , התשי"ח - 1957, ומ צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוס ובמונית), התשל"ד - 1974. (ראו גם פסקי דינם של כב' השופט א. טננבוים ב תק (ים) 2659/07 ושל כב' השופטת מ. ליפשיץ - פריבס ב תק (ים)  3119/07 ).

15. 15. מתיאור המציאות היום - יומית שפרטה התובעת והמקרים הספציפיים עליהם הצביעה, התרשמתי שהתובעת עומדת בפני מציאות קשה של שירות לקוי הפוגע באופן ממשי בניידותה של התובעת, במיוחד בשים לב לנכותה ולתלותה המוחלטת בשירותי התובעת.