ע"א 147/87 אסנת פברן נגד רסיסי טל בע"מ
(כב' שופטי בית המשפט העליון: ד. לוין, ג. בך, י. קדמי.(
הערעור עסק בטענות רוכשת דירה למצגי שוא תרמית וחוסר תום לב במו"מ בין חברה קבלנית לרוכשת דירה, והיה בין הראשונים שעסקו בהבחנה בין שטח דירה נטו וברוטו למול ידיעת הרוכש הפוטנציאלי מהו השטח שיקבל בפועל. פסק הדין דן גם בהבטחות חוזיות נטענות אשר לא מצאו ביטויין בחוזה שנחתם. הערעור נדחה.
פסק-דין בתיק ה"פ 387/04 - ה"פ מחוזי ת"א 387/04 עזרא דני נגד שי יצחק.
(כב' שופטת ביהמ"ש המחוזי : נורית אחיטוב. )
• . בפסק הדין נקבע כי נטל ההוכחה החל על מי שמבקש לבטל רישום במקרקעין מוסדרים הרשומים בלשכת רישום המקרקעין ("טאבו") הינו נטל הרמת רף הסבירות בלבד ולא נטל מוגבר, למרות שמדובר ברישום מקרקעין שרישומם הוסדר בטאבו.
• כן נקבע כי ס, 125 א לחוק המקרקעין , כשלא מעורב צד ג', אין בו כדי להעלות את רף ההוכחה הנדרש.
• בעקבות פסק הדין בוטל רישום (שגוי) בטאבו למרות שהתביעה הוגשה כ-14 שנה לאחר רכישת המקרקעין ורישומם בטאבו. התביעה נתקבלה.
ת"א ת"א 23228/06 דרזדנר ואחרים נגד עירית תל אביב
(כב' השופט ישי קורן. (
• בתיק נתבע החזר כספים ששולמו לקרן החניה של עירית תל אביב במסגרת תכנית ח' לעיר תל אביב (התכנית קובעת גביית קרן חניה ("כופר חניה") לגבי היתרים לבניית בנינים חדשים בעוד שלגבי היתר לשימוש חורג או הרחבת נכסים חלות תקנות החניה.
• נפסק על הישב הכספים לתובעים וכן הוצאות משפט משמעותיות.
• התיק הזה הוגש לאחר שהתובעים מיצו את כל האמצעים המשפטיים טרם שנקטו בתביעת ההשבה: ערר לועדת הערר ששם נדחו על הסף, ערעור מנהלי שנדחה עקב שינוי פסיקת בית המשפט העליון מפי כ' השופט גרוניס בהלכת צרפתי לענין חלוקת הסמכויות בין ביהמ"ש המנהליים והאזרחיים, והפנה את התובעים לבית המשפט האזרחי. גם לאחר כל אלה לא נואשו התובעים והמשיכו בהליכים שנתקבל. העיריה נסתה להביא למחיקת התביעה על הסף והתיק הגיע לערעור בבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה. לאחר כעשור של הליכים באה הזכיה הגדולה./
• התיק בעל אופי תקדימי שכן ביקר את החתמת התובעים על התחייבות להימנע מתביעה בענין קרן החניה ואסר על התובעים לפנות לערכאות, ביקר את התנהלות העיריה באי הפניית הכסף למטרת החניה, קבע כי בנסיבות התשלום היה משום ניתוק של הזיקה בין מקומות החניה לנכס והחניון
ע"א 10637/06 שי יצחק נגד עזרא דני
(שופטות ביהמ"ש העליון: כב' המשנה לנשיאה ריבלין, נאור וא. חיות. )
• בערעור. נקבע כי הודאת בעל דין בדיווחי המס שלו על שיעור חלוקת הזכויות בשותפות לא רשומה משליכה גם על שאר מישורי חייו העסקיים -בעלות בנדל"ן שנרכש מכספי השותפות הלא רשומה.
• ביהמ"ש קבע כי אף אם הדיווח לרשויות המס היה שקרי, כטענת המערער, ונועד רק לקבל פטור ממס הכנסה עקב נכות השותף האחר, הרי שהצהרת המדווח לוכדת אותו, וכן פועל לרעתו מעבר השנים במובן זה שהדיווח שהחל כשקר, לגרסת המערער, הפך למציאות העסקית של המדווח. הערעור נדחה.
הלכה שנקבעה לאחרונה בנושא רמ"י והיא הלכה רוחבית לנושא גבית חובות כספיים של דמי חכירה (ייחוד ההלכה בתקדימיותה וכן בעובדה כי נתקבלה בדרכי שלום, במהירות, וללא הליך משפטי)
מחלקת פניות הציבור של רמ"י קבעה, שהיכן שרמ"י לא תידע את החוכר כי חוזה החכירה שלו פג, לא ייגבה ממנו חוב דמי חכירה לתקופת הביניים שעד הוצאת שומה חדש, בוטל חיוב רטרואקטיבי ובוטלה שמאות לתקופת הביניים.
ההחלטה תקדימית שכן קיימת החלטת מועצת מנהל מקרקעי ישראל שקובעת שהאחריות היא על החוכר לדאוג לשמאות חדשה עם פקיעת חוזה החכירה הישן שלו, ובאם לא יעשה כן הוא מסתכן בשמאות רטרואקטיבית לכל תקופת הביניים לפי שמאות מוגברת. כן קיימים לכך פסקי דין רבים המנציחים את כוחה המוגבר של רמ"י למול החוכר הקטן, ומעמידים אותו בסיכון מוניטרי מוגבר.
לקביעה זו חשיבות רבה לגבי נכסים עסקיים שכן לגביהם אין רפורמה ואין אפשרות לבטל את חובת תשלום דמי החכירה.
ההחלטה לא פורסמה, לא תוקנה החלטת מועצת רמ"י הפוגעת בזכויות יסוד של החוכר, והיא חבויה מהציבור הרחב על אף השלכותיה העצומות על קהל חוכרי הנכסים העסקיים מקדמת דנא, אשר חוזיהם פגו ואינם מודעים לחוב ההולך ותופח נגדם.