המחוזי: הסכם לחיים משותפים יכול לשלול את זכות הירושה

ערעור שהתקבל בדעת רוב ביטל זכייתה של ידועה בציבור בחצי מעיזבונו של בן זוגה המנוח עקב סעיף בהסכם שבו הצהירו כי לא יירשו האחד את השנייה.

בית המשפט המחוזי הפך לאחרונה את החלטת בית המשפט למשפחה וקבע בדעת רוב כי ידועה בציבור לא תירש חצי מרכושו של בן זוגה המנוח למרות זכאותה העקרונית לפי חוק הירושה. סגן הנשיא שאול שוחט והשופט יונה אטדגי הגיעו למסקנה האמורה בעיקר מטעמי הגינות לנוכח הסכם חיים משותפים שקבע כי בני הזוג לא זכאים לרשת האחד את השנייה. לעומתם, סגנית הנשיאה יהודית שבח סברה בדעת מיעוט כי ההוראה הזו בהסכם סותרת את החוק.  

בני הזוג ניהלו רומן עוד כששניהם היו נשואים לאחרים. לימים הם התגרשו ועברו לחיות יחד ואף חתמו על הסכם לחיים משותפים.

זמן מה לאחר מכן המנוח נפטר. ב-2014 הגישה זוגתו תביעה לזכות בחצי מעיזבונו ולבטל את ההסכם, שכלל סעיף שקבע כי אף אחד מבני הזוג לא יירש את השני אלא אם יביע רצון מפורש בצוואה.

בית המשפט למשפחה אמנם לא הסכים לבטל את ההסכם שנחתם על ידי בת הזוג ביודעין, אך עם זאת קבע כי כמי שהייתה הידועה בציבור של המנוח היא זכאית לרשת אותו מכוח חוק ירושה.

בערעור שהגישו ילדיו של המנוח הם טענו כי יש לכבד את רצונו, כפי שהובע במפורש בהסכם. לטעמם, העובדה שהמשיבה הגישה תביעה הנוגדת הסכם עליו היא חתומה מעידה על חוסר תום לב. הם הוסיפו כי יש לראות בהוראה הזו בהסכם כצוואה המבטלת את זכות הירושה על פי חוק.

המשיבה טענה מנגד כי חוק הירושה קובע שהעברת זכויות שלאחר המוות יכולה להיעשות רק על  ידי צוואה ולא באמצעות הסכם.

זה היה רצונו

שלושת שופטי ההרכב נחלקו בדעותיהם. השופטת שבח קיבלה את עמדתה של המשיבה. היא קבעה בין היתר כי גישת המערערים סותרת את "אחד מעמודי התווך של דיני הירושה" שאוסר על ביצוע עסקאות לגבי ירושה עתידית שלא באמצעות צוואה, ולא ניתן לראות בהסכם כצוואה.

לעומתה, שופטי הרוב שוחט ואטדגי סברו שזכות הירושה של המשיבה נשללה – וכל תוצאה אחרת לא תהיה הוגנת לנוכח העובדה שבהסכם ביטאו בני הזוג רצון מובהק שלא להוריש אחד לשנייה דבר. ואולם, כל אחד מהשופטים הגיע למסקנה הזו מטעמים שונים.

השופט שוחט הסביר כי החוק שמקנה זכות ירושה לידועה בציבור קובע כי אפשר להתנות על הזכות באמצעות צוואה. בניגוד לשופטת שבח, הוא סבר שההסכם בין המנוח לבין זוגתו כן נחשב לצוואה, ולו משום שהמקרה הנוכחי מצדיק פרשנות מקלה מטעמי הגינות.

השופט אטדגי לעומת זאת הסכים עם עמדת השופטת שבח שלפיה אי אפשר לראות בהסכם כצוואה. עם זאת, הוא סבר כי במצב שבו שני בני הזוג הביעו רצון מפורש בהסכם שלא לפעול לפי הוראות החוק – יש לכבדו.

לפיכך השופט סבר כי התוצאה "לפיה יש לכבד את רצונם המשותף של בני הזוג, הולמת יותר את נסיבות ענייננו, ולכן גם צודקת יותר".

על כן הערעור התקבל בדעת רוב והכרזת המשיבה כיורשת בוטלה. לא נפסקו הוצאות משפט.  

• ב"כ המערערים: עורכי הדין יעקב וינרוט, נסים שלם, סמדר וולק,יחיאל וינרוט ועמית חדד
• ב"כ המשיבה: שלומי נרקיס, עורך דין צוואות וירושות

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין