לפני 16 שנה בנק לאומי העניק ללקוחות הלוואה לצורך רכישת מגרש בהרחבה של מושב שער אפרים שבשרון. לאחר שהפרויקט בוטל עקב התנהלות לא חוקית של חברי המושב, הבנק דרש את הזכויות במגרש, אך נדחה. התברר שללקוחות כלל לא היו בו זכויות מלכתחילה.
בעקבות החלטה שניתנה במועצת מקרקעי ישראל לפני יותר מ-20 שנה, המאפשרת ליישובים חקלאיים שונים לבנות הרחבות, החל המושב שער אפרים שבשרון לשווק מגרשים ולגבות עבורם כספים מרוכשים בשביל מנהל מקרקעי ישראל (היום רשות מקרקעי ישראל, רמ"י).
חייבים כספים לבנקים?
פנו ל-עורך דין הוצאה לפועל
מאוחר יותר גילתה הרשות כי חברי המושב גבו סכומים העולים על אלו שאישרה לה, תוך הגשת תצהירים כוזבים, ובתגובה אסרה על המושב להמשיך בהרחבה. למרות זאת, המושב המשיך בשלו והתקשר עם רוכשים שונים.
באותה תקופה הוא סייע לזוג לקבל הלוואה לשם רכישת זכויות באחד המגרשים, והתחייב בפני הבנק לרשום את הזכויות על שם הרוכשים. הבנק התרצה, אישר את ההלוואה, והעביר את הכספים למושב.
אלא שבני הזוג לא עמדו בתשלומים, ובשנת 2002 הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל במטרה למכור את המגרש כדי לגבות את חובם של זוג החייבים.
במסגרת ההליכים בהוצאה לפועל התבקש הבנק להציג אישור לכך שהזכויות במגרש שייכות לחייבים, אך לא הצליח בכך, כיוון שהתברר שרמ"י מעולם לא אישרה את העסקה. עניין זה היה מכריע, והוביל לסגירת התיק נגד החייבים. בינתיים, הסתבר שהזכויות במגרש הועברו בשנת 2008 על ידי רמ"י לבנם, שהקים שם את ביתו.
בשנת 2013, ניסה הבנק למצוא פתרון למצב באמצעות תביעה שהגיש בבית המשפט המחוזי מרכז נגד ההורים ובנם, בה טען שהעבירו לבנם את הזכויות במגרש במטרה למנוע את המימוש שלו.
הבנק טען שאב המשפחה הוא חבר מושב לשעבר (שמספר מחבריו הורשעו בפלילים עקב מעשיהם בפרשיית ההרחבות), שפעל לקבלת ההלוואה בידיעה שהפרויקט הוקפא. את הבן האשים הבנק בכך שקיבל במרמה את זכויות הוריו במגרש, וקיבל בדרך סיבובית את כספי ההלוואה כדי לממן את עלות ביתו.
הנתבעים טענו כי מעולם לא היו להם זכויות במגרש כך שלא יכלו להעבירן לאף גורם. אב המשפחה טען כי לא ניתן לייחס לו מעשים של חברי מושב אחרים שעה שהוא לא הואשם או הורשע בדבר. בנו ואשתו הוסיפו כי הבנק טעה כשהעביר את הכספים למושב מבלי לבדוק קודם עם רמ"י, והכחישו כי כספי ההלוואה הועברו אל הבן. בכל מקרה, הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה זה מכבר.
לא פעל בסבירות
השופטת הדס עובדיה החליטה לדחות את תביעת הבנק. השופטת קבעה כי הבנק טעה כאשר העניק את ההלוואה מבלי שהוצג לו אישור מרמ"י לעסקה.
"בנקיטת אמצעי זהירות מינימאליים וקיום נוהלי עבודה סבירים בעת מתן ההלוואות, ולאחר מכן בנקיטת פעולות הגבייה הנכונות, היה כדי למנוע את מתן ההלוואה", כתבה השופטת בפסק הדין.
מכאן, השופטת הבהירה כי לבני הזוג מעולם לא הייתה זכות כלשהי במגרש, כך שלא ניתן להאשים אותם בהעברת זכות שכלל לא הייתה להם.
ומעבר לזה, השופטת קיבלה את טענת הנתבעים לפיה התביעה התיישנה. היא קבעה כי הבנק הגיש אותה באיחור של 4 שנים מהמועד האחרון בו יכול היה לתבוע את החזר ההלוואה. עם זאת, לא נפסקו לנתבעים הוצאות שכן השופטת מצאה קושי בהתנהלותם.
- ב"כ התובע: עו"ד אירית ינקוביץ, עו"ד עילית גלעד
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ראובן פרנקו
* עורכת דין תהל בירן עוסקת בתחום ההוצאה לפועל
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין