ב-2016 החליטה הממשלה על שינוי שיטת חישוב תוספות הבנייה לבעלי דירות במסגרת תמ"א 38. בקשות להיתרים שנדונו בתקופת התפר עשויות ליצור מצבים של מחלוקת – כמו במקרה הנוכחי.
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב דחה לאחרונה עתירתם של 10 בעלי דירות בבניין בבת ים בכל הנוגע לחישוב תוספות הבנייה שיקבלו במסגרת פרויקט תמ"א 38. השופטת ארנה לוי תמכה בהחלטת הוועדה המקומית בעיר לבצע חישוב מחדש שיתאים את לתיקון שבוצע בהוראות תמ"א 38 ב-2016.
במרכזה של העתירה ניצב שינוי שיטת חישוב השטחים, הידוע כתיקון 3/א לתמ"א 38, ולפיו תוספות הבנייה ומספר הקומות יחושבו באופן יחסי ובהתאם לבניין הקיים ולא באופן תיאורטי.
בשנת 2014 הגישו העותרים בקשה להיתר בנייה על פי תמ"א 38, במסגרתה ביקשו להרוס את הבניין הקיים ולבנות במקומו בניין חדש בן 9 קומות המכיל 28 דירות ומתקן חנייה. בהמשך התברר שיש בבקשה טעות בנוגע למספר הקומות כיוון שהיא תאמה מבנה בן 8 קומות בלבד.
שנתיים לאחר מכן החליטה הוועדה המקומית כי הבקשה תובא לדיון חוזר, וכי ההיתר יוצא לאחר תיקון הבקשה בהתאם והשלמת כל האישורים הנדרשים.
בסופו של דבר, היתר הבנייה לא הוצא, ולכן פג תוקפה של ההחלטה שאישרה את הבקשה.
במקביל להליכים אלה, בשנים 2015-2016 בוצעו שינויים פרשניים בשאלה כיצד לחשב תוספת זכויות בנייה מכח תמ"א 38. שינויים אלה באו לידי ביטוי ב"מסמך קמיניץ", שמאוחר יותר אומץ על ידי הממשלה. בגדול, הרשויות החליטו שמעתה ואילך יש לחשב את זכויות הבנייה על בסיס הבניין הקיים. בכך הופסקה שיטת "החישוב התיאורטי" שהייתה נהוגה עד אז, ויכלה לכלול שטחים גדולים יותר.
באפריל 2017 קיימה הוועדה המקומית בבת ים דיון במספר בקשות כולל זו של העותרים, ובסופו של דבר הוחלט שיש לחשב את השטחים בהתאם לתיקון והחלטת הממשלה.
נגד החלטה זו הוגשה העתירה, בה נטען כי מדובר בהתנהלות שרירותית ולא סבירה אשר פוגעת באופן מהותי וקשה בעותרים. לשיטת העותרים, הוועדה הייתה צריכה להוציא היתר בניה בתוך תקופת תוקפה של ההחלטה לתת היתר, כך שתחול עליה שיטת החישוב הקודמת.
"נלכדו" בשינוי
"לא מצאתי מקום והצדקה להתערבות כלשהי של בית משפט זה בהחלטה כלשהי מההחלטות מושא העתירה ולא מצאתי כי בית משפט זה יכול להושיט סעד כלשהו לעותרים", כתבה השופטת ארנה לוי.
בין היתר, השופטת ציינה כי הוועדה צודקת בכך שתוקפה של החלטת 2014 פג עוד ב-2016, כיוון שהעותרים לא הגישו בקשה להארכת תוקף ההחלטה.
בנוסף לכך, השופטת הסבירה כי שיטת החישוב החדשה חלה על כל הבקשות להיתרים שתלויות ועומדות אלא אם הטיפול בהן הסתיים באופן מוחלט. בכל יתר המקרים, גם אם מדובר בשלבים מתקדמים של בקשה להיתר, יש להחיל את הדין הקיים.
השופטת אף קיבלה את טענות הוועדה שלפיה ממילא לא ניתן היה להוציא היתר עד נובמבר 2016 מאחר שהעותרים לא עמדו בתנאים מסוימים, למשל המצאת אישור כבאות.
בתוך כך השופטת ציינה כי היא מבינה את תחושתם של העותרים, שהחלו לטפל בבקשה ב-2014, כאשר הפרשנות בנושא חישוב השטחים המותרים הייתה שונה ומרחיבה. אלא שהליכי הוצאת היתרים עשויים להתמשך, ובמהלך הזמן עשויים לחול שינויים בפרשנות הנורמות התכנוניות. "איתרע מזלם של העותרים והם 'נלכדו' בשינוי שחל", כתבה.
העותרים חויבו בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- ב"כ העותרים: עו"ד מורן גור, עו"ד אור דבוש דבורי, רייסמן-גור ושות'
- ב"כ המשיבה: עו"ד עזרא רחמים, הררי טויסטר ושות'
עו"ד רון ניב
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין