הגבר "גירש" את אשתו בלי דין ובלי דיין. בית המשפט דחה את התביעה מטעמי התיישנות והקבע: המעשה שממנו מתחילים לספור הוא הגירושין עצמם, ולא המועד שבו פסק הדין אישר אותם.
כל גבר מוסלמי יכול להתגרש מאשתו מתי שמתחשק לו. כל מה שהוא צריך זה להגיד לה 3 פעמים "מגורשת", ובכך הוא מתיר את הנישואין באופן חד צדדי, גם אם האישה לא הסכימה. מבחינת האישה, מעשה זה מכונה "גירושין בעל כורחה".
לסיוע בתחום דיני המשפחה
עורך דין גירושין
אמנם התרת נישואין ללא פסק דין של בית הדין המוסמך מהווה עבירה פלילית, אך מבחינת הדין הדתי המוסלמי הגירושין אפשריים ותקפים.
כך קרה בשנת באפריל 2008, כשגבר צעק על אשתו "מגורשת, מגורשת, מגורשת". הוא עשה בלי פסק דין ובלי שום מעורבות של ערכאה משפטית. כמה שבועות לאחר מכן הגיש האיש תביעה לאישור הגירושין בבית הדין השרעי, ובחודש יולי 2008 ניתן פסק דין לגירושין.
בית משפט השלום בנצרת הרשיע את הגבר בפלילים, בין היתר בעבירת "התרת נישואין על כרחה של אישה".
ביוני 2015 הגישה האישה תביעה נזיקית בבית משפט לענייני משפחה בנצרת, בה דרשה 250,000 שקל פיצויים על נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב הגירושין.
המחלוקת התמקדה בשאלת ההתיישנות. תביעה נזיקית ניתן להגיש מקסימום תוך שבע שנים מיום העוולה, כך שבמקרה של בני הזוג, אם סופרים מיום הגירושין, הרי שהתביעה התיישנה. לעומת זאת, אם סופרים מיום מתן פסק הדין, יוצא שהאישה הגישה את התביעה לפני שחלפו שבע שנים.
הגבר טען שהתביעה התיישנה. הוא לא חלק על כך שגירש את אשתו בלי רשות של בית דין, אך טען שאת ההתיישנות צריך להתחיל לספור מהיום שבו ביצוע העוולה המיוחסת לו, כלומר מהיום שבו גירש את אשתו, ולא מהיום שבו ניתן פסק הדין.
כמו כן, הוא כפר בטענותיה של התובעת, כאילו הייתה צריכה לקבל פסק דין של בית הדין השרעי כדי לקבוע שהוא ביצע את העוולה המיוחסת לו.
מנגד, לשיטת האישה, יש להתחיל "לספור" את ההתיישנות רק מהיום בו ניתן פסק הדין לגירושין שלמעשה אשרר שיפוטית כי גורשה בעל כורחה. לדבריה, ללא פסק דין של בית הדין השרעי הקובע כך, לא יכולה הייתה להגיש את התביעה.
אבסורד משפטי
סגן הנשיא, השופט אסף זגורי דחה את עמדת התובעת. לטעמו, פסק הדין של בית הדין השרעי אשרר את הגירושין, אך המעשה נותר אותו מעשה שעשה הנתבע (ולא בית הדין), ופסק הדין אינו מעלה או מוריד ביחס לשאלה מתי בוצעה העוולה.
השופט הוסיף שגם להליך הפלילי יש משמעות בהקשר זה, שם נקבע שהעבירה בוצעה באפריל 2008. משכך, יהיה זה בבחינת "אבסורד משפטי" לקבוע שמועד העבירה הוא אחד אך מועד העוולה האזרחית הוא אחר, כשמדובר באותו מעשה.
התובעת ידעה הכל בזמן, ציין השופט, כך שלא מדובר על מקרה שבו תובע גילה מאוחר עוולה שנעשתה כלפיו בעבר.
בנוסף, השופט הבהיר שהאישה יכלה להגיש את התביעה כבר למחרת ביצוע המעשה של הגבר, ואף לפני שניתן פסק הדין של בית הדין השרעי שאישר את הגירושין.
לכן, בסופו של דבר השופט דחה את התביעה מטעמי התיישנות, וחייב את התובעת לשלם הוצאות משפט בסך 2,000 שקל.
שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אסף לאור ממשרד עו"ד הרצליך לאור עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין