דרמה: בן שנתיים שנחטף לישראל יוחזר לאביו שבחו"ל

טענת האם לפיה בן-זוגה לשעבר ידע מראש על כוונתה לטוס ארצה עם בנם, והסכים לכך, נדחתה על-ידי בית המשפט

דרמה בבית המשפט למשפחה בירושלים: פעוט כבן שנתיים יוחזר לאביו שבחו"ל, אחרי שאימו הגיעה איתו ארצה בינואר האחרון מבלי להודיע. האם טענה אומנם שבן-זוגה לשעבר ידע על המעבר המתוכנן ואף נתן הסכמתו לכך - כשכתב לה, בין השאר, "יאללה חפשי טיסה ותגזגזי" - אבל השופטת ריבי לב אוחיון התרשמה שבפועל אין מדובר בהשלמתו עם עזיבת בנו לישראל, אלא בחטיפה.

הצדדים הכירו לפני כעשור: התובע, יהודי, היה אז בן 26, ואילו הנתבעת שאינה יהודייה - נערה כבת 15. לטענתו היא סיפרה לו בזמנו שאביה מכור לאלכוהול, וכי הוא מכה אותה ואת אימה ואחותה על בסיס קבוע, כל פעם שהוא שיכור. על הרקע הזה, שיתף, היא ביקשה ממנו ללון בעסק שלו, וככה החלה ההיכרות ביניהם - שהתפתחה לזוגיות ב-2017.

בשלב מסוים עברו הצדדים למדינה אחרת, שם גילה התובע שזוגתו בהיריון. במהלך 2023 נולד בנם, ואולם לאחר כשנה וחצי חלה תפנית ביחסים - עם הסכמתם להיפרד. בדצמבר אשתקד עזבה האישה עם התינוק לדירה שכורה וכחודש לאחר מכן, כבר עלתה עימו על טיסה לישראל. מכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט במרץ האחרון, על-פי אמנת האג.

לטענת האב, זוגתו לשעבר חטפה את בנם ארצה ללא ידיעתו והסכמתו. לשיטתו טובת הפעוט מחייבת שהוא יגדל בחיק אביו - המטפל בו מיום שנולד ומבין את צרכיו - ולא בסביבת הורי האישה בישראל, במיוחד על רקע בעיות האלימות והאלכוהול. בנוסף נטען שלאם "בעיות נפשיות קשות".

מנגד התעקשה הנתבעת שלא חטפה את הפעוט. לגרסתה בן-זוגה לשעבר ידע מראש כי בכוונתה לעזוב עימו ארצה ולשוב לחיק משפחתה, ואף הסכים לכך. האם סיפרה שמאז ינואר היא ובנה מתגוררים אצל הוריה, כאשר במרץ הוא כבר נקלט במעון בישראל. היא ביקשה שלא לשנות זאת, אלא להשאירו בארץ.

ויכוח אינו הסכמה לחטיפה

תחילה התרשמה השופטת לב אוחיון כי מקום מגורי הפעוט, הלכה למעשה, הוא מדינת הולדתו, ולא ישראל. לדבריה שם הוא נולד והתגורר למשך כשנה וחצי, עד הבאתו ארצה. עוד הובהר שבן השנתיים מעולם לא ביקר בישראל קודם הגעתו.

בהמשך קבעה השופטת שלקיחת האם את בנה לישראל מבלי להודיע על כך לאב, מהווה חטיפה. היא הדגישה בהקשר הזה שהנתבעת לא עדכנה את התובע מבעוד מועד על כוונתה לטוס ארצה, וכי הוא ידע על עזיבת בנו רק בדיעבד. בתוך כך נקבע שחלופת המסרונים בין הצדדים מזמן אמת אינה מהווה הסכמה מצדו להטסת הבן.

כך, באותן תכתובות כתב האב לאם, בין היתר, "למה את לא עפה מפה כבר?", "תזמיני לך טיסה דחוףףףף" ו"יאללה חפשי טיסה ותגזגזי" - אלא שלדברי השופטת, אין ללמוד מהם הסכמה לעזיבתה עם הבן.

"קשה לקבל טענה כי בעקבות ויכוח בין בני זוג ו'בעידנא דריתחא', כאשר צד אחד מאיים שיעזוב (או כאשר צד אחד 'מורה' לצד האחר לעזוב), הצד השני יראה בכך הודעה רשמית על עזיבה - ודאי שאין לראות בכך סיכום / הסכמה להוצאת קטין מארץ בה נולד והרחקתו מהורה אחד, לטובת עזיבה לארץ אחרת", כתבה השופטת.

בנסיבות אלה נקבע שעל האם להטיס על חשבונה את הבן חזרה לאביו, כאשר פרטי הטיסה ומועד שדה התעופה לנחיתה יימסרו על-ידה לבית המשפט תוך 8 ימים ממועד פסק הדין. עוד חויבה האישה לשלם לבן-זוגה לשעבר הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל, בתוספת מע"מ.

• ב"כ התובע: עו"ד אביבה רפ
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אסתר אפרתי

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.