הבעל תבע מהאישה שתעזוב את דירתו כדי שיוכלו להתגרש אבל האישה טענה שהוא ניצל את תמימותה כשהחתים אותה על הסכם ממון. במסגרת ההליך התגלה שיש לה דירה משל עצמה וכל מה שהיא רצתה זה את כספו של בעלה המיליונר.
בית המשפט למשפחה בראשון לציון הכריע לאחרונה בסכסוך גירושין מר בין בני זוג מבוגרים, במסגרתו הגיש הבעל (84) תביעה לסלק את אשתו (67) מדירתו. הבעל טען שאשתו מסרבת לעזוב אלא אם ישלם לה סכומי עתק, וזאת בניגוד להסכם הממון שלהם וכדי לעכב את הגירושים. השופטת ורדה בן שחר קיבלה את תביעתו תוך שדחתה את טענת האישה כי הוחתמה על ההסכם במרמה לאחר שהבטיח לה נתח יפה מרכושו.
בני הזוג נישאו בפברואר 2012 והתגוררו יחד בדירה של הבעל. לפני שנישאו, הם ערכו ביניהם הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית מלאה בין השניים.
לאחר כ-3 שנים יחסיהם התערערו והבעל הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושים בטענה שאשתו קיימה עמו יחסי מין עוד לפני שהתגרשה מבעלה הראשון – ולכן לפי ההלכה מתקיימת כאן עילת הגירושים "אסורה על בעלה ועל בועלה". במרץ 2016 בית הדין קיבל את התביעה אך הבהיר כי הגט יבוצע רק אחרי שבני הזוג יפסיקו לגור ביחד.
אלא שהאישה סירבה לעזוב את הדירה ומשכך הבעל הגיש נגדה תביעת פינוי בבית המשפט למשפחה. שם הוא טען כי אשתו מתנה את הפינוי בכך שישלם לה סכומי כסף מופרזים והזויים, אף שהסכם הממון קובע במפורש שהדירה שייכת לו. בנסיבות אלה היא מאלצת אותו לצאת לחפש דירה חלופית בגילו המבוגר.
מנגד, האישה טענה שבעלה ניצל את תמימותה כשהחתים אותה על הסכם ממון שפועל לרעתה. לפי גרסתה, בעלה הבטיח לה שעל אף האמור בהסכם הרכוש שלו שייך גם לה, והיא האמינה לו. היא טענה כי העובדה שההסכם אושר בפני נוטריון ולא בבית משפט מעידה על כך שאף אחד מהם לא חשב שהוא מחייב. לצד זאת היא טענה כי לבית המשפט למשפחה כלל אין סמכות לדון בשאלת הדירה משום שתביעת הגירושים הוגשה לבית הדין הרבני.
יש לה דירה משלה
השופטת בן שחר דחתה את טענת חוסר הסמכות שהעלתה הנתבעת וציינה כי לנוכח העובדה שהתובע לא צירף את ענייני הרכוש לתביעת הגירושים הוא לא הקנה לבית הדין הרבני את הסמכות לדון בהם.
לגופו של עניין, השופטת ציינה כי הסכם הממון תקף וחוקי. "אין חולק שבין הצדדים נכרת הסכם יחסי ממון הקובע הפרדת רכוש וההסכם נערך עובר לנישואין, על ידי נוטריון כדין. אין כל עילה והצדקה להשאיר את הנתבעת בביתו בעוד שהוא [התובע, י.ק.] נדרש לחפש לו מקום מגורים אחר ולנדוד" כתבה.
בתוך כך השופטת ציינה כי ההסכם מתייחס גם לדירה של הנתבעת עצמה, כך שהיא לא נותרה חסרת כל ומכאן שטענתה ל"ניצול תמימותה" לא משתלבת עם המציאות. למען האמת, השופטת התרשמה כי הסיבה היחידה שהנתבעת סירבה לעזוב את הדירה היא רצונה לזכות בכספו של בעלה שרכושו מוערך במיליוני שקלים.
משכך, חייבה את הנתבעת לפנות את הדירה תוך 30 יום ולשלם לתובע 15,000 שקל הוצאות לאחר שציינה כי גרמה בעקשנותה להתמשכות מיותרת של ההליך.
- ב"כ התובע: עו"ד יואב עצמי
- ב"כ הנתבעת: צוריאל חזי, עוד גירושין
עו"ד יעקב קסלר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין