לאחר שבית הדין הרבני האזורי סירב לדון בתביעה של 1,777,777 שקלים בנימוק שהסכום מופרך ביחס למצבם הכלכלי של בני הזוג לשעבר, בית הדין הגדול ביטל את ההחלטה וקבע: יש להחליט על סכום נמוך יותר ולדון בתיק
בשנה שעברה סירב בית הדין הרבני האזורי לדון בתביעת כתובה בסכום של 1,777,777 שקלים שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר, לאחר שקבעו שהסכום המוגזם ולא מחייב אותו. לאחרונה, דייני בית הדין הרבני הגדול בירושלים, הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז, קיבלו ערעור שהגישה האישה, והורו להרכב אחר לדון בתביעה. בפסק הדין נקבע כי גם אם הדיינים חשבו שאי אפשר לאכוף את הסכום המקורי, היה עליהם לקבוע סכום חלופי והגיוני יותר, ולדון בתביעה על פיו. לחילופין, היו צריכים לבחון האם האישה זכאית בנסיבות לפיצויי גירושים.
בפסק הדין של בית הדין הרבני האזורי נקבע כי התביעה של האישה מופרכת כיוון שהכתובה "מוגזמת ומופרזת שאיננה מחייבת, ואין כל מקום לקיים בעניינה דיונים". זאת, משום שלבני הזוג אין דירה והם לא הגיעו מבית אמיד, ולפיכך כתובה שעומדת על יותר ממיליון שקל היא דמיונית, וברור שהבעל לא התכוון להתחייב בה.
היה צריך להתקיים דיון מהותי
בערעור שהגישה האישה על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול, היא טענה כי גם כאשר סכום הכתובה מוגזם יש לקיים דיון בסכום חלופי ולא להימנע כלל מלדון בתביעה. הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז הסכימו איתה.
הדיינים קבעו כי הגישה של בית הדין האזורי, שלפיה כתובה מוגזמת היא כתובה בטלה, שנויה במחלוקת וההנחה שאי אפשר לחייב כלל בכתובה כשהסכום מופרז לא מוצדקת. הדיינים הפנו למספר פסקי דין שניתנו לאורך שנים, שבהם נקבע כי במקרים כאלה יש בהחלט אפשרות לחייב בסכום מופחת או לחילופין בפיצויי גירושים. כלומר, נקודת המוצא צריכה להיות שהבעל התחייב לשלם לאישתו כתובה כלשהי במקרה של גירושים, ולכן יש לקבוע סכום הגיוני בהתחשב במצבם הכלכלי של הצדדים ובנסיבות המקרה.
עוד ציינו הדיינים שגם אם הגישה שלפיה אין חיוב בכתובה מופרזת הייתה נכונה, עדיין היה מקום לדון בשאלה האם הבעל חייב לשלם לאשתו פיצויי גירושים כתחליף לכתובה.
פיצויים אלה פוסקים בדרך כלל במקרה שבו הבעל יוזם את הגירושים, כ"דמי הסכמה" להתגרש או כפיצוי על הנזק שנגרם לאישה בשל הגירושים. כמו כן, אפשר להשתמש במנגנון הפיצוי כשהכתובה פסולה, הלכה לאיבוד, הסכום שנכתב בה נמוך מדי או נשחק בשל אינפלציה ואין בו ערך כספי.
במילים אחרות, כך או כך, דייני בית הדין האזורי לא היו צריכים לדחות את תביעת הכתובה מבלי לקיים דיון מהותי רק משום שהסכום שלה גבוה מאוד ביחס למצבם הכלכלי של הצדדים. לפיכך, דייני בית הדין הרבני הגדול ביטלו את ההחלטה והורו להעביר את התיק לדיון חדש בפני הרכב אחר.
הדיינים קבעו שההרכב החדש שידון בתביעת הכתובה יצטרך קודם כל לקבוע את הסכום החלופי לזה שנרשם בכתובה, והדיון בזכאות האישה ייערך על פיו. לא נפסקו הוצאות.
עו"ד צילה טמיר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין