יחסי בני הזוג היו קשים ורעועים, לפני 11 שנים הם כבר הפרידו חשבונות והאישה לא השקיעה בדירה דבר למעט בשיפוץ מינורי. בית הדין הרבני: אף אחד מהתנאים לכוונת שיתוף בנכס שנרכש לפני הנישואים לא הוכח
בית הדין הרבני בירושלים דחה לאחרונה תביעה של אישה לשיתוף בדירה שרכש בעלה 8 שנים לפני שנישאו, ואף חייב אותה בהוצאות של 20,000 שקלים. אב בית הדין הרב יצחק אושינסקי והדיינים הרב מאיר קאהן והרב יעקב מ' שטיינהויז קבעו כי מערכת היחסים בין בני הזוג הייתה עכורה, לפני כ-11 שנים הם כבר הפרידו חשבונות והשתתפות האישה בשיפוץ קטן שנעשה בדירה הייתה זניחה. לפיכך נקבע כי אף אחד מהפרמטרים לקיומה של כוונת שיתוף בדירת מגורים לא הוכח והתביעה הוגשה ללא בסיס והטריחה את כולם לחינם.
האישה טענה כי לאורך השנים הייתה הסכמה ברורה שהדירה, שבה התגוררו 24 שנים ונולדה בתם היחידה, שייכת לשניהם. לדבריה, בוצע בה שיפוץ רחב ידיים מכספים משותפים והיא זו שמימנה את חלק הארי בדירה נוספת שרכשו לאחר מכן, כשלטענתה לא הייתה מסכימה לרשום אותה כדירה משותפת לו הייתה יודעת שדירת המגורים לא כזו.
מנגד טען הבעל כי מערכת היחסים בינו לבין אשתו הייתה רעועה וב-18 השנים האחרונות הם ישנו בחדרים נפרדים ולא קיימו יחסי אישות. לדבריו, האישה מנסה להתעשר על חשבונו אף שאין מחלוקת כי רכש את הדירה מכספו שנים לפני שהכיר אותה. עוד הוא ציין כי הייתה ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת שהתבטאה גם בכך שלפני 11 שנים יצא מהחשבון המשותף ופחד חשבון נפרד.
עוד הוא טען כי האישה משנה גרסאות בנוגע לשיפוץ שכן בתחילת ההליכים הצהירה שבסך הכל החליפו ריצוף ומרפסת ולפתע היא טוענת לשיפוץ רחב. עם זאת, ואף שלא הביאה כל ראיה להשתתפות בשיפוץ, הוא מוכן להחזיר לה 40,000 שקלים.
לא דאגה לרישום
אב בית הדין הרב יצחק אושינסקי והדיינים הרב מאיר קאהן והרב יעקב מ' שטיינהויז ציינו כי בפסיקה נקבעו תנאים שונים להוכחת שיתוף בדירת מגורים שמוגדרת בחוק יחסי ממון כנכס חיצוני שלא נכלל ברכוש המשותף. בין היתר נדרשת הוכחה למערכת יחסים תקינה שמאופיינת בשיתוף כלכלי ושיפוץ מאסיבי או תוספת בנייה מהותית שמומנה מכספים משותפים.
במקרה הנוכחי אף אחד מהפרמטרים האלה לא הוכח. אווירת שיתוף כלכלי לא הייתה, החשבון המשותף הופרד לפני שנים והתובעת עצמה הודתה שהיחסים היו קשים ורעים. כלומר, לא שרר בין בני הזוג שיתוף כלכלי או זוגי במשך שנים ארוכות.
עוד נקבע כי דווקא העובדה שהאישה מעולם לא התעקשה ש"דירת המריבה" תירשם על שמה ולעומת זאת הדירה הנוספת כן נרשמה במשותף, מעידה שהבינה שאין לה בה כל חלק.
באשר לשיפוץ, מעבר לכך שלא היה נרחב כפי שניסתה האישה לטעון הרי שהיא לא הוכיחה שהשתתפה בו כספית ולא הפריכה את הנחת הבסיס שבעל הנכס הוא שמימן אותו. עם זאת, מאחר שהבעל הודה באחד הדיונים שהתוספת למרפסת נבנתה מכספים משותפים ואף הסכים להחזיר לאישה חצי מהסכום הוא חויב לשלם לה 40,000 שקלים.
בסיכומו של עניין נקבע כי התביעה הוגשה ללא בסיס והטריחה לחינם את הבעל ואת בית הדין, ולפיכך היא נדחתה תוך חיוב האישה בהוצאות של 20,000 שקלים לטובת בעלה.
עו"ד מורן בריק מילר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין