דחיית בקשת תובעת לשיתוף ספציפי בדירה הרשומה על שם הנתבע

בפנינו תביעה רכושית מאת התובעת, לחלוקת הדירה הרשומה על שם הנתבע, בשל טענתה לכוונת שיתוף ספציפי.

למעשה, חרף האמור בסעיף סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון הקובע כי נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג ערב הנישואין אינו נכלל במאסת הנכסים המשותפים ולכן לא ייכלל בהסדר איזון המשאבים, בפנינו תביעת התובעת לחלוקת הדירה הרשומה על שם הנתבע בשל טענתה לשיתוף ספציפי.

נקבע דיון בפני הרכב מלא בבית דין דנן באשר לתביעת האישה לזכויות בדירה שברחוב כ' בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף ד' להחלטת בית הדין הגדול מיום ט"ו בתמוז תשע"ט (18.7.19) שקבעה שרק בכך ידון בית הדין דנן. נזכיר כי שאר חלקי החלטת בית הדין האזורי (הרכב קודם) מיום א' בחשון תשע"ט (10.10.18) (זהו מועד ההחלטה המופיע במערכת המחשוב, אף שבהחלטת בית הדין הגדול הנ"ל, החלטה זו, שחלקה מצוטט שם, רשומה כהחלטה מיום י"ג באב תשע"ח (25.7.18)) הם בתוקפם, כאמור בסעיף ג' להחלטת בית הדין הגדול שם.

יש לציין כפתיח לפסק דין זה, שהצדדים קבלו עליהם בקניין, שבית הדין יפסוק בתביעה הרכושית לפי חוק יחסי ממון, לרבות מתן שיקול דעת לבית הדין בפסיקה בתביעה הרכושית בהתחשב בפסיקות שניתנו בעניין הלכת השיתוף הספציפי (ראו פרוטוקול מיום כ"ג בתמוז תשע"ז (17.7.17) שורות 29-24).

ובכן, ראשית נצטט מתוך החלטת בית הדין מיום ד' בתמוז תש"פ (26.6.20) באשר להגדרת תובעת ונתבע וכן באשר להוראה להגשת סיכומי שני הצדדים:

בשלב זה, ולאחר ששני הצדדים גמרו חקירתם ואת החקירה הנגדית, בית הדין בחן עמם כמה זמן נדרש להם להגשת סיכומים. בא כוח הנתבעת מבקש 30 יום, בא כוח התובע מבקש זמן כמו הצד השני.

ברם, הצדדים חלוקים בשאלה, מי מסכם ראשון. לטענת הנתבעת, היא הנתבעת הרשמית בתיק שנכרך לתביעת התובע לגירושין, ולכן היא תסכם שניה. לטענת התובע הרשמי בתיק, תביעה זו לחלוקת הדירה הרשומה על שם התובע, הינה תביעתה של האישה ואינטרס שלה, ולא שלו, וממילא היא התובעת המהותית, והיא זו שתסכם ראשונה.

באשר לכך, נזכיר האמור בסעיף ע"ז לתקנות הדיון:

ראשון לסיכום הטענות הוא התובע, ואחריו מסכם הנתבע.

הרציונל בסעיף זה, מבוסס על הפירושים שבשולחן ערוך חושן משפט סימן כ"ד, שקיים צורך שהנתבע, שהוא המתגונן מהתביעה, יידע קודם מה מבקש ממנו התובע, כדי שידע מה עליו להגיב.

לאור האמור, ודאי שאין משמעות לזהות התובע הרשמי, זה שפתח את התביעה הכרוכה בכלל סוגיות הרכוש, ככל שבתביעה זו, אין הוא המבקש להוציא מהשני, אלא מתגונן, ובנידון דנן, שמבקש שהדירה שבבעלותו תישאר שלו.

משכך, ודאי הוא שהנתבעת הרשמית בתיק, היא התובעת המהותית בתביעה זו לחלוקת דירה על סמך שיתוף ספציפי, והיא זו שתסכם ראשונה. משכך, בית הדין קובע כי התובעת המהותית (הנתבעת הרשמית) תגיש סיכומיה בתחילה בתוך 30 יום, ולאחר מכן יגיש התובע הרשמי (הנתבע המהותי) את סיכומיו בתוך 30 יום נוספים. בנסיבות תיק זה שנמשך כבר זמן רב, ימי הפגרה במניין הימים.

סיכומי כל אחד מהצדדים לא יעלו על 4 עמודים, בגודל אות וגופן המקובל (ניתן לצרף נספחים עד 40 עמודים).

בנוסף, נזכיר האמור בסיפא של סעיף עז לתקנות הדיון באשר לסיכומים:

בית-הדין רשאי, לפי ראות-עיניו, להרשות לתובע לענות בנקודה מסוימת או בנקודות מסוימות לסיכום של הנתבע.

ומבחינת בית דין זה, לאחר שנשמעו טענות שני הצדדים וראיותיהם היטב, ולאור חלוף הזמן מעת תחילת התנהלות התביעה (בהחלטת בית הדין הגדול, נסתרה החלטת בית דין קודם מהפן הטכני), אין צורך בקבלת תגובת צד אחד לסיכומי הצד השני, ורק אם בית הדין יראה צורך לבקש תגובה שכזו לשם הבהרה, הוא ינהג כן.

ואכן, הוגשו סיכומי שני הצדדים.

סיכומי התובעת