התנגד להוספת שם משפחת האם לילד כדי שלא יביא "מזל רע"

בנם של הזוג נולד ב-2016 והם נפרדו לאחר מכן. האב נימק את סירובו להוסיף לילד את שם משפחתה של האם בכך שמדובר בשמו של בעלה הראשון שמת צעיר.

בתביעה שהוגשה לפני כשנה לבית המשפט למשפחה בתל אביב סיפרה התובעת שהיא אלמנה ואם לילד בן 7 מנישואיה הראשונים. לדבריה, שנים ספורות לאחר שבעלה נפטר היא הכירה את הנתבע והם ניהלו קשר זוגי ממנו נולד בנם המשותף, כיום בן שנה וחצי.

האישה הוסיפה שכשהילד הגיע לגיל 7 חודשים היא והנתבע נפרדו ומאז הילד גר עמה ועם בנה מנישואיה הראשונים.

בעתירתה ביקשה האם להוסיף את שם משפחתה (שזהה לשם משפחתו של בעלה המנוח) לשמו של הילד המשותף, לצד שם משפחתו של הנתבע.

השופטת קרן גיל הזמינה תסקיר לבחינת שאלת טובת הקטין. העובדת הסוציאלית המליצה לדחות את בקשת האם ובמקום זאת להוסיף לילד, לאם ולבנה מנישואיה הראשונים את שם משפחת נעוריה.  היא הסבירה שהוספת שם הנעורים לשמות המשפחה של הקטינים יוכל "לבטא באופן מציאותי את הזיקה שבין כל קטין לשני הוריו ואת הזיקה בין שני האחים".

שני הצדדים התנגדו להמלצה זו. התובעת טענה שהיא לא משתמשת בשם משפחת נעוריה כבר למעלה משמונה שנים והוא אינו חלק מזהותה.

עוד לדבריה, הוספת שם משפחתה לשמו של הקטין תיטיב עמו ותשקף נכונה את זהותו וקשריו המשפחתיים. כמו כן, לנתבע לא ייגרם נזק כלשהו מהשינוי המבוקש שכן היא לא מבקשת להסיר את שם משפחתו משמו של הקטין אלא להוסיף עליו את שמה.

הנתבע טען מנגד שהמחשבה שבנו יישא שם משפחה של אדם זר שכלל לא הכיר ונפטר צעיר מדום לב גורמת לו "זעזוע עמוק". הוא הסביר שלפי ההלכה יש מנהג האוסר על הענקת שם של אדם שמת בגיל צעיר לילד, מחשש שמא יתלווה אליו מזלו הרע של הנפטר.

הוא הוסיף שהצדדים סיכמו מראש במהלך הריונה של התובעת שהילד יישא את שם משפחתו בלבד וכך גם נכתב ב"טופס הכרה באבהות על ילד שנולד לאשה פנויה" עליו חתמו בסמוך ללידה.

על כך השיבה התובעת כי הסכימה לך על רקע אמונתה שהם יוסיפו לחיות יחד כמשפחה, מה שלא התממש בפועל.

רצון לגיטימי

אך על אף התסקיר והתנגדותו הנחרצת של הנתבע, השופטת גיל קיבלה את בקשת האם.

השופטת קבעה שמאחר שהנסיבות השתנו והמערכת הזוגית בין הצדדים הסתיימה אין מקום להיאחז בהסכמת האם בזמן הלידה ויש לכבד את רצונה הלגיטימי שהילד יישא גם את שם משפחתה.

עוד לדבריה, הנתבע לא הוכיח שהוספת שם האם נוגדת את טובת הקטין. להיפך, כאשר הורי הילד לא נשואים וגם לא גרים יחד, טובתו מחייבת ששמו יביע זיקה לשני הוריו. היא הוסיפה שהמנהג ההלכתי אליו התייחס הנתבע מתייחס לשם פרטי ולא לשם משפחה.

השופטת הבהירה שמאחר שהילד גר עם אמו ואחיו למחצה יש חשיבות מוגברת ליצירת בסיס השתייכות משותף. כמו כן, אמנם לכאורה השם שאותו מבקשת התובעת להוסיף לילד "נעדר כל קשר שורשי אליו" אך זהו שמה הרשום שהפך זה מכבר לחלק אינטגרלי מזהותה.

השופטת הוסיפה שהעובדת הסוציאלית חרגה מסמכותה כשהגישה תסקיר שאין בו בחינה עניינית ומעמיקה של טובת הקטין אלא ניסיון למצוא פתרון פרקטי לסתירה בעמדות הצדדים.

הנתבע חויב בהוצאות של 5,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד סיגל הופמן
• ב"כ הנתבע: עו"ד תבור גולדמן, עו"ד אורית פניני

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין