חוקר מח"ש התבטא נגד זיכוי של שוטר בתיק שאותו חקר. בימ"ש השלום קיבל את תביעת לשון הרע של השוטר נגד המשטרה ופסק לו פיצוי של 100 אלף שקל. הערעור של הפרקליטות התקבל חלקית.
חקירת מח"ש על אלימות שוטר במהלך חיפוש סמים הולידה הגשת כתב אישום, שהסתיימה בזיכוי השוטר. כחצי שנה לאחר מכן, חוקר מח"ש שחקר את המקרה מצא עצמו בשיחה עם איש משטרה בשם ג', ואמר לו דברים שמהם השתמע כי השוטר שזוכה היה אשם ולא היה צריך לזכותו. ג' סיפר את הדברים לשוטר הזכאי, בעקבות דברים אלה, השוטר הגיש נגד המשטרה תביעה על הוצאת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב.
לייעוץ בענייני לשון הרע:
פנה ל-עו"ד לשון הרע
בימ"ש השלום בירושלים קיבל את התביעה וחייב את המשטרה לשלם לשוטר את כפל הפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע בסך 100,000 שקל, בתוספת 30 אלף שקל הוצאות משפט.
הפרקליטות הגישה ערעור לביהמ"ש המחוזי בירושלים. לטענתה, פסק הדין של בימ"ש השלום שגוי מבחינות רבות. בין היתר, נטען כי מדובר באמירה בודדת של החוקר לאדם אחד, שנעשתה כתגובה לפרובוקציה של ג', שאמר כי במח"ש תופרים תיקים וציין לדוגמא את שמו של השוטר הזכאי. כמו כן, נטען כי לא ניתן משקל לחופש הביטוי של החוקר, שרשאי להתבטא גם ביחס לפסקי דין.
בנוסף נטען כי ביהמ"ש טעה כשפסק כפל פיצוי ללא הוכחת נזק, מבלי להתייחס לשאלה האם החוקר אמר את הדברים בכוונה לפגוע, המהווה תנאי לפיצוי שכזה. בכל מקרה, נטען כי הסכום שנפסק מופרז ביותר.
השוטר מצדו השיב כי פסק הדין מנומק ומבוסס, וביקש לדחות את הערעור.
פיצוי גבוה מדי
סגן הנשיא, השופט אהרן פרקש, דחה את הערעור בנוגע לשאלת האחריות, אך קיבל אותו בכל הקשור לגובה הפיצוי שנפסק למשיב. השופט הבהיר כי חוקר מח"ש לא צריך להביע את דעתו על תיק חקירה שבו היה מעורב בפני אדם זר, גם אם מדובר באיש משטרה.
החוקר היה צריך להבליג, ובכל מקרה לא להתייחס מפורשות לשמו של השוטר ולמקרהו. ברגע שלא עשה כך, עבר על החוק ודבריו מהווים לשון הרע. השופט הוסיף כי אין במסקנה זו הגבלה על חופש הדעה או חופש הביטוי.
עם זאת, השופט פרקש חלק על בימ"ש השלום בנוגע לגובה הפיצוי. לדעתו, לא הוכחה כוונה מצדו של החוקר לפגוע בשוטר, ובימ"ש השלום התבסס על השערה שלא הוכחה, שלפיה הדברים נאמרו "ממניעים פסולים".
השופט קבע כי הסכום שנפסק גבוה מדי בהשוואה למקרים דומים, וכי יש להתחשב בכך שהדברים נאמרו בעל-פה לאוזניו של אדם אחד, ורק לאחר שהוא זה שהעלה את שמו של השוטר.
בסיכומו של דבר, סכום הפיצוי הופחת ל-20,000 שקל, וסכום ההוצאות ל-6,000 שקל. לא נפסקו הוצאות נוספות בערעור.
פסיקה זו ממחישה את הצורך של תובעים בלשון הרע להוכיח את נזקיהם הלא-ממוניים (כגון עלבון או עוגמת נפש) בצורה משכנעת ומבוססת יותר, אם ברצונם לקבל פיצוי משמעותי יותר מזה שבד"כ נפסק בהיעדר הוכחות בדבר נזקים ממשיים.
- ב"כ המערערת: מפרקליטות מחוז ירושלים
- ב"כ המשיב: עו"ד יעקב עוז
* עו"ד גיא אבידן עוסק בלשון הרע ובמשפט אזרחי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין