ע"א 42045-05-14 מדינת ישראל - המחלקה לחקירות שוטרים נ' אלפסי

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) מיום 30.3.14, בת"א 20049-08-10. בגדרו של פסק הדין, חויבה המערערת לשלם למשיב פיצויים בסך של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.09, בגין פרסום לשון הרע על ידי חוקר משטרה מהמחלקה לחקירות שוטרים (להלן: "מח"ש"), ובנוסף 30,000 ₪ הוצאות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין.

רקע עובדתי

1.מעיון בפסק הדין של בית משפט קמא ומהמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, מצטיירת התמונה הבאה: כנגד המשיב ששירת כשוטר במשטרת ישראל, וכנגד שוטר נוסף, הוגשה תלונה על ידי אלמוני (להלן: "המתלונן"), כי במהלך חיפוש סמים בביתו של המתלונן, הפעילו השוטרים והמשיב בכללם אלימות כלפי המתלונן, ועקב כך נפגע ואושפז בבית חולים. התלונה נחקרה במח"ש על ידי שוטר בשם שוקי גולדאפל (להלן: "שוקי"), שנתבע אף הוא על ידי המשיב בבית משפט קמא, אולם נמחק לאחר שהמערערת הודיעה כי ניתנת לו חסינות על ידה. בסופה של אותה חקירה, הוגש כנגד המשיב כתב אישום והתנהלו הליכים משפטיים, שבמהלכם שימש שוקי כעד נגד המשיב. ההליך הפלילי נגד המשיב הסתיים בזיכויו בפסק דין מיום 1.6.09 (ת"פ 5464/07).

2.במסגרת עבודתו כחוקר במח"ש, חקר שוקי שוטר אחר בשל אירוע אחר (שוטר זה יכונה להלן: "ג"פ"). בשלב כלשהו במסגרת החקירה או לאחריה, העיר שוקי באוזניו של ג"פ הערות הנוגעות לחקירת המשיב ולחומר הראיות העומדות לכאורה בניגוד לפסק הדין המזכה של המשיב, כאשר מהערות אלה משתמעת אחריותו של המשיב לנזקים שנגרמו למתלונן. ג"פ הביא דברים אלה לידיעת המשיב. על יסוד הדברים שנמסרו לו, הגיש המשיב תביעה לבית משפט קמא על הוצאת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב. סכום התביעה הועמד על סך של 200,000 ₪.

3.בית משפט קמא, לאחר שסקר את גרסאותיהם של המשיב ושל שוקי לדברים שנאמרו על ידי שוקי לג"פ, קבע כי שוקי פרט באוזני ג"פ על החקירה של המשיב וממצאיה, אמינותו של המתלונן וחוסר אמינותו של המשיב, ובין היתר בשל סירובו של האחרון להיבדק בפוליגרף, ועל פרשנותו שלו את פסק הדין המזכה. במילים אחרות: שוקי הביע את דעתו בפני ג"פ כי זיכויו של המשיב בבית המשפט נבע מהתנהגות המתלונן ומכאן כי הזיכוי לא היה בשל כך שהמשיב לא ביצע את האלימות שיוחסה לו, היינו, שוקי האמין כי על אף שהמשיב זוכה, הוא אשם.

4.בית משפט קמא בחן את טענותיה של המערערת למול טענות המשיב, אחת לאחת:

א.על טענתה של המערערת כי המדובר ב"עדות שמיעה" נקבע, כי כל תביעה בשל לשון הרע מושתתת על "עדות שמיעה", שהרי לשון הרע, מטבע בריאתו והגדרתו, נאמר לגורם אחר ולא לנפגע עצמו כפי שקבוע בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"). בית המשפט הוסיף, כי המשיב הוכיח די הצורך, באמצעות תצהירו של ג"פ וכן בהודאתו של שוקי עצמו בתצהירו, את לשון הרע שנאמרה לג"פ.

ב.על טענת המערערת כי דבריו של שוקי נאמרו לג"פ במסגרת "שיחה אישית ולא פורמאלית", "בעלת מטרה חינוכית", שנערכה ביוזמתו של ג"פ ולא ביוזמתו של שוקי, קבע בית המשפט כי קשה לקבל גרסה זו בשל מספר נימוקים כדלקמן:

ראשית, גם בשיחה פרטית ולא פורמאלית, שוקי כחוקר מח"ש, חייב לנהוג על פי כללי אתיקה נהוגים, בין אם הם כתובים ובין אם לאו. אסור לו לשתף אחר במידע על חקירות שעשה, על הגיגיו לגבי אמינות הנחקרים שלו ועל ביקורתו על בית המשפט. על אחת כמה וכמה שאסור לו לשתף נחקר אחד במידע על נחקר אחר. בית המשפט ציין, כי שוקי ידע כי גם בשיחה אישית ולא פורמאלית ובעלת מטרה חינוכית, כטענת המערערת, עליו להקפיד על לשונו ולמנוע הבאת פרטים ומידע שאינם ראויים שיובאו על ידו לידיעת אחרים.

שנית, אין זה מעלה ומוריד אם השיחה היתה ביוזמת ג"פ או ביוזמתו של שוקי. בית המשפט ציין, כי אין המדובר ב"שיחה אישית בלתי פורמאלית", אלא במענה לדברים שנאמרו על ידי ג"פ בהתרסה כלפי חוקרי מח"ש, ושוקי אמר את דבריו כדי להגן על עבודת מח"ש.

שלישית, "שיחה חינוכית" אינה יכולה להתנהל תוך הכפשתו של אדם אחר. שיחה בה מוכפש שמו של אדם אחר אינה "חינוכית" בכל דרך שהיא.

רביעית, שוקי מודה כי השיחה התנהלה לאחר שג"פ נחקר על ידו בעניין אחר, ולא ניתן לשים קו מפריד אימתי עבר ג"פ ממעמד של נחקר למעמד של חבר לשיחה עם שוקי. בכל מקרה, על חוקר מח"ש לשמור על יושרה מקצועית ולהימנע מלשתף שוטר אחר, כמשיב, גם אם הוא "איש בילוש", או "איש חקירות", בענייני חקירות אחרות המתנהלות על ידו, מסקנותיו לגבי נחקרים אחרים וכיוצ"ב. על אחת כמה וכמה דברים אלו אמורים במקרה דנן, כאשר מעמדם של שוקי כחוקר, ושל ג"פ כנחקר, לא נסתיים גם במהלך אותה שיחה. שיחה זו התנהלה בחדר החקירות, במסגרת או כהמשך לחקירה שהתנהלה בעניינו של ג"פ. עוד הוסיף בית המשפט, כי הטענה שהחקירה הסתיימה והשיחה המשיכה כ"שיחה אישית", עומדת בניגוד לטענתו של שוקי כאילו היתה זו שיחה "חינוכית", שהרי שיחה חינוכית אינה שיחה אישית-חברתית.