העובד פנה למעסיקיו והתלונן על קיפוח זכויותיו במשך כשנתיים וחצי שנות עבודה. אלה זעמו על פנייתו, ופיטרו אותו על המקום. בתגובה, פנה לביה"ד בבקשה לפיצויים.
התובע החל לעבוד ב-2011 בתור נהג מיכלית דלק של חברה פרטית המחזיקה שתי תחנות דלק ומספקת שירותי הובלת דלקים לתחנות נוספות.
העובד לא חתם על חוזה עבודה וקיבל שכר של 8,000 שקל על בסיס גלובאלי. כשנתיים וחצי לאחר שהחל לעבוד, נכנס העובד למשרדי החברה והתלונן בפני מנהליה על כך שאינם מפרישים לו כספים לקרן הפנסיה ולא משלמים לו עבור שעות נוספות וימי חופשה.
לשאלות בנושאי עבודה:
פנו ל- פורום דיני עבודה
מנהלי החברה אמרו לו בתגובה כי נמאס להם מתלונותיו החוזרות לגבי זכויותיו, וכי אם תנאי העסקתו לא מוצאים חן בעיניו הוא יכול להשאיר את משאית החברה וללכת הביתה.
העובד הפגוע יצא נסער בעקבות הוויכוח, ועוד באותו היום החברה ניתקה את קו הטלפון שניתן לו לצרכי עבודה. בנוסף, כך לטענת העובד, מנהלי החברה סירבו להיענות לפניותיו הטלפוניות בהן ביקש לחזור לעבודה, ומכאן הבין כי קיבלו החלטה לפטרו.
אז עתר העובד לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת כדי שיחייב את החברה בתשלום פיצויי פיטורים וזכויות שלא קיבל בתקופת עבודתו.
לשם חישוב זכויותיו, טען התובע כי יש לראות בחברה כ"מפעל הובלה" ולהחיל את צו ההרחבה בענף, שהתקבל ב-2007, והסדיר את זכויות העובדים לקבלת פיצויים והפרשות לקרנות השתלמות לפי תעריף מיוחד.
החברה סירבה לקבל את תביעתו והגישה תביעה שכנגד, בטענה שהתובע הוא זה שחייב לה כספים.
לטענת החברה, התובע לא פוטר אלא התפטר בפתאומיות תוך כדי עזיבת המשאית ללא השגחה בזמן פריקת דלק. לגרסתה הוא עצמו סיפר לעובדים שנכחו במקום כי הוא לא רוצה לעבוד יותר בחברה. עוד הוסיפה החברה כי כל זכויות העובד גולמו מדי חודש במשכורתו.
החברה הודתה בכך שהיא מבצעת הובלות עבור חברות דלק שונות, אך ציינה כי לא מדובר בחלק מהותי מעסקיה, ומכאן שהיא לא עומדת בהגדרה "מפעל הובלה" בהתאם לצו ההרחבה.
בתביעה הנגדית ציינה החברה כי העובד חייב לה 12,000 שקל עבור הלוואת וקנסות על עבירות תנועה.
התפטר או פוטר?
גרסאותיהם הסותרות של הצדדים בנוגע ליומו האחרון של התובע בחברה לא נתמכו בראיות, ובעניין זה תמהה השופטת אורית יעקבס מדוע החברה לא זימנה לעדות את העובדים שנכחו במקום. לאחר ששקלה את מכלול הטענות והתרשמה מאמינותו של התובע, קבעה השופטת כי התובע פוטר מעבודתו.
השופטת הסבירה שבמהלך הדיון התגלה כי החברה סיפקה שירותי הובלת דלקים בהיקף גבוה מזה שטענה לו, ולאור זאת ברור שצו ההרחבה בענף ההובלה חל עליה.
כמו כן פסקה השופטת, שהחברה נכשלה להוכיח שזכויות התובע גולמו במשכורתו, שכן תלושי השכר שהנפיקה לא כללו כל פירוט ולא הוצג חוזה עבודה כלשהו בין הצדדים.
בנוסף, החברה לא הציגה תיעוד לכך ששילמה קנסות בשמו של התובע או הלוותה לו כספים, כך שטענותיה בדבר חובותיו כלפיה לא הוכחו.
בסיכומו של דבר קיבלה השופטת את תביעת העובד במלואה, וחייב את החברה לפצות אותו ב- 180 אלף שקל פיצויי פיטורים וזכויותיו מהעבודה. בנוסף תישא החברה בהוצאות משפט של 2,000 שקל ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אבו אלהיגא
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נאיל ראשד
* עו"ד גלעד סמוכה עוסק בדיני עבודה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין