העליון דחה את בקשת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לחייב את בעלי מגדל הפאר בהיטל השבחה: המקרה נבחן כבר שלוש פעמים, ואין מקום לדון בו שוב גם אם ביהמ"ש הגיע לתוצאה הפוכה מוועדת הערר.
שינויים שאישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל-אביב בהיתרי הבנייה שקיבלו בעלי החלקה שברחוב בארי בתל-אביב גרמו לסכסוך משפטי ארוך בנוגע להיטל ההשבחה שעליהם לשלם.
חוב היטל השבחה?
פנו ל- עורך דין מיסוי נדל"ן
בתחילת שנת 2003 קבעה הוועדה המקומית שאין טעם בעריכת שומה כיוון שעוד לא נוצרה השבחה. עם זאת, היא ציינה כי תערוך שומה נוספת אם יתרחשו בעתיד עוד שינויים.
בהמשך הגישו בעלי החלקה שתי בקשות לשינוי תכנית הבנייה – ושתיהן נענו. האחת עסקה בהקמת מועדון ספורט ובריכה על חשבון שטחים המשמשים לאחסון, ביטחון וכיו"ב (שטחי שירות) במקום על חשבון שטחי מגורים ומסחר (השטחים העיקריים). השנייה עסקה באיחוד דירות במגדל, שינוי חלוקת שטחי הדירות במספר קומות והוספת שטחי בנייה עיקריים לדירות המגורים.
בעקבות השינויים הללו בספטמבר 2009 ערכה הוועדה המקומית שומה שהעמידה את היטל ההשבחה על כ-2.2 מיליון שקל. בשומה צוין כי בעקבות הבקשה הראשונה "השתחררו" בנכס שטחים עיקריים שעכשיו הבעלים מבקשים לנצל אותם כדי להוסיף אותם לדירות, ובכך נוצרה השבחה משמעותית בנכס. נקבע גם כי איחוד הדירות גרם להמרת שטחי ממ"ד (שלא נדרש עבורם היטל) לשטחים עיקריים עבורם יש לשלם היטל השבחה.
בעלי החלקה התנגדו לחישוב והגישו שומה מטעמם, לפיה הם לא חייבים בכלל בתשלום השבחה עבור השינויים, שכן השטחים שהשתחררו אינם מחויבים בהיטל.
בעקבות הפערים בשומות הצדדים הם הסכימו למנות שמאית מכריעה. זו קבעה כי נכון שלגבי הבקשה הראשונה הוועדה אינה יכולה לחייב את הבעלים בהיטל השבחה לאחר שקבעה כי אין השבחה, ואולם, לא כך לגבי הבקשה השנייה. בתכנית האחרונה שאושרה, קבעה השמאית, נוספו שטחי שירות במרתף אותם יש לחייב בהיטל של 1.4 מיליון שקל, ובעקבות המרת שטחי ממ"ד לשטחים עיקריים נוצרה השבחה נוספת החייבת בהיטל בסך 300 אלף שקל.
עררים וערעורים
ערר שהגישו בעלי החלקה לוועדת הערר נדחה אולם ערעור שהגישו לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, התקבל. השופט מאיר יפרח החליט לבטל את השומה של השמאית באופן חלקי, ולמעשה הותיר רק את היטל ההשבחה על המרת שטחי הממ"ד שהוערך ב-300 אלף שקל כאמור.
הוועדה המקומית לא הייתה מרוצה מהתוצאה וביקשה לערער לבית המשפט העליון. לטענתה השופט לא היה צריך להתערב בהחלטת ועדת הערר, שדחתה את הערר הראשון שהגישו בעלי החלקה. לשיטתה, מרגע שהם הסכימו להליך השומה המכרעת, הם ויתרו על זכותם לטעון נגד עצם החיוב והסכימו לדון רק בגובהו. בין היתר הם גם הוסיפו כי ביטול החיוב בהיטל המלא שקבעה השמאית המכריעה יגרום לפגיעה בקופה הציבורית.
השופט עוזי פוגלמן אפילו לא הזדקק לתשובתם של בעלי החלקה כשהחליט לדחות את בקשת הוועדה. השופט הזכיר כי המקרה נבחן כבר שלוש פעמים בעבר והבהיר כי העובדה שבית המשפט לעניינים מנהליים הגיע לתוצאה הפוכה מזו של ועדת הערר אינה סיבה מספיק טובה כדי לדון בנושא – שלא מעלה כל סוגיה משפטית חדשה – שוב, בפעם הרביעית. לבסוף נפסק כי הוועדה תישא בהוצאות המשפט של הבעלים בסך 5,000 שקל.
- ב"כ המבקשת: עו"ד ניר בראונשטיין
- ב"כ המשיבה: עו"ד בועז אדלשטיין, עו"ד אריאל קמנקוביץ
* עו"ד קרן בצר עוסקת בדיני מקרקעין ומיסוי נדל"ן
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין