רשות האוכלוסין פשוט התעלמה מבקשותיהם של הילדים – יתומים לאם "בת פלשמורה" – לעלות ארצה יחד עם אביהם, שאינו יהודי. בית המשפט לעניינים מנהליים צידד בעמדת הרשות, אך החלטתו שונתה לאחרונה בעליון: הילדים זכאים, האב עדיין לא.
בניגוד ליהודי אתיופיה, שזכאים לעלות ארצה לפי חוק השבות, בני הפלשמורה – אתיופים נצר למשפחות יהודיות שהתבוללו – זכאים לעלות ארצה מכוח חוק הכניסה לישראל ובהתאם לתנאים שנמנו בארבע החלטות ממשלה שניתנו במרוצת שנות ה-2000.
לסיוע בכניסה לישראל:
עורך דין אזרחות ואשרות
התנאי העיקרי לעלייה הוא היות המועמד נצר לשושלת אימהות יהודיות ("זרע ישראל"), ולצדו התווספו תנאים נוספים ששונו מהחלטה להחלטה, כמו הימצאות ברשימות שונות ובאזור מסוים באתיופיה.
בשנת 2003 נפטרה באדיס אבבה בת פלשמורה בעת שהמתינה יחד עם ארבעת ילדיה ובעלה, הלא יהודי, לאישור עלייה. שנה לאחר מותה אמה עלתה ארצה וניסתה לסייע לחתנה ונכדיה להגיע לישראל, אך ללא הצלחה. רשות האוכלוסין פשוט התעלמה מבקשותיהם, האחרונה שבהן הוגשה בשנת 2013.
בני המשפחה פנו לעזרת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב, אך העתירה שהגישו נדחתה. בית המשפט צידד ברשות האוכלוסין וקבע כי האב וארבעת הילדים לא עומדים בתנאי הכניסה לארץ.
בני המשפחה לא ויתרו והגישו ערעור לבית המשפט העליון. הם טענו שהילדים עומדים בכל התנאים שהציבו החלטות הממשלה.
באשר לאב, הוא אמנם לא יהודי, אולם גם הוא זכאי: ראשית, משום שאין זה מוסרי להפריד אב מילדיו היתומים מאם, ושנית, משום שכך נהוג לגבי יהודי חבר העמים ואין להפלות את יוצאי אתיופיה.
שר הפנים ומנהל רשות האוכלוסין – המשיבים – טענו בין השאר כי ההחלטה הרלוונטית היחידה היא הרביעית והאחרונה – שהילדים אינם עונים על תנאיה. באשר לאב, מאחר שאינו יהודי – אין שום אפשרות להתיר את כניסתו כ"בן פלשמורה".
במהלך הדיונים בפני בית המשפט העליון התברר כי אם הילדים ענתה על כל הקריטריונים הדרושים לפי החלטות הממשלה הרלוונטיות בתקופת הגשת הבקשה המקורית.
כשהמשיבים שאלו מדוע, למרות זאת, התעלמו מבקשתה, הם טענו כי מרגע שנודע להם שהאם נפטרה, הבקשה כבר לא הייתה רלוונטית. הם הוסיפו כי לא יכלו לאשר את עליית הילדים לבדם כיוון שהיו קטינים.
מה היה קורה אם...
הנשיאה מרים נאור הבהירה כבר בתחילת דבריה כי לנוכח המידע שחשפו המשיבים הרי שהילדים זכאים לעלות ארצה.
אין ספק, קבעה הנשיאה, שאם משרד הפנים לא היה זונח את בדיקת הבקשה רק משום שהאם נפטרה, הוא היה מתיר לילדים להיכנס לארץ. השופטת הוסיפה כיום שניים מהם כבר בגירים, כך שאין מניעה שיעלו ארצה, והם גם יכולים לשמש אפוטרופוסים לשני הקטינים הנותרים.
ואולם, באשר לאב ההחלטה הייתה שונה. הנשיאה נאור ציינה כי אינה יכולה לקבל את טענת האפליה. "המערערים לא עשו די כדי לבסס את ההיקש בין הסדר העלייה לפי חוק השבות, לבין ההסדר בעניינם של בני הפלשמורה", היא כתבה. מאחר שמדובר בהסדרים שונים, ברור שיש ביניהם הבדלים, ועצם קיומם אינו מעיד בהכרח על אפליה.
גם טעמי מוסר וצדק אינם מספיקים כל עוד אין חוק להסתמך עליו, פסקה הנשיאה. "אכן, מדובר בתוצאה משפטית מלווה בקושי", כתבה הנשיאה. עם זאת, היא ציינה כי האב יכול עדיין לפנות לוועדה ההומניטרית של משרד האוכלוסין.
השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל הסכימו עם הנשיאה, כך שהערעור התקבל חלקית והמשיבים חויבו בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
- ב"כ המערערים: עו"ד שמואל שנהר
- ב"כ המשיבים: עו"ד יצחק ברט
* עורך דין גיא דוד ממשרד עו"ד דוד, סרוסי, סול עוסק במשפט מנהלי, דיני הגירה, אזרחות ואשרות בישראל
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין