החברה תבעה פיצויי לשון הרע ממהנדס במשרד התשתיות שהזהיר מפני הובלת גז טבעי דחוס במשאיות. השופטת שוכנעה כי הנתבע אמר את הדברים בתום לב, ומתחה ביקורת על החברה שביקשה לנצל את המערכת המשפטית לצורך השתקתו.
בית משפט השלום בתל-אביב דחה את תביעתה של חברת "סופרגז" במסגרתה דרשה פיצויי לשון הרע בסך 100,000 שקל ממהנדס גז במשרד התשתיות בעקבות ראיון שנתן בכתבה ששודרה בערוץ 2, שעסקה בהובלת גז טבעי דחוס (גט"ד) באמצעות משאיות אל מול האפשרות של הובלת גז באמצעות צינורות מתחת לקרקע.
השופטת כוכבה לוי קבעה כי מדובר ב"תביעת השתקה" וחייבה את "סופרגז" לשלם לנתבע הוצאות משפט גבוהות בסך 46,800 שקל.
במקור, התביעה הוגשה על סך מיליון שקל, אולם כשנה לאחר מכן החברה תיקנה את תביעתה והעמידה את הסכום על סך של 100,000 שקל כאמור.
באותה כתבה ששודרה ב-2014 ונמשכה כ-5 דקות, הנתבע התראיין במשך 31 שניות בלבד. בין היתר, הוא התנגד להובלת הגז על פני הקרקע באמצעות ממשאיות עם מיכלים בלחץ גז מסוים, וציין כי "אירוע חבלני, זיק של סיגריה, ניצוץ של טלפון סלולרי של הנהג, יובילו לתוצאות הרסניות ביותר של כדור אש בלתי נשלט".
יש לציין כי שלושה חודשים לאחר מכן התובעת כן קיבלה רישיון להובלת גט"ד.
בתביעתה, טענה התובעת כי מדובר בטיעונים רדודים ודמגוגיים, ומכיוון שהנתבע הוצג כסמכות המקצועית לכאורה היחידה שהוצגה בכתבה, דבריו גרמו לה לנזקים כבדים. בין היתר, נטען כי דברי הנתבע גרמו לעיכוב בקבלת האישורים מרגולטורים שונים לצורך מערך הובלת גז טבעי דחוס.
אלא שהשופטת לוי ציינה כי "טענה זו נטענה על דרך הסברה בלבד .לא הובאה כל ראיה לתמוך בה והיא לא הוכחה הלכה למעשה על ידי התובעת!"
כמו כן, השופטת קיבלה את עמדת הנתבע, שטען כי אמר את הדברים בתום לב, מתוך שליחות ציבורית ומבלי להתייחס ספציפית לתובעת, לנוכח חובתו המוסרית והחברתית כבקיא בתחום, והגנה על "עניין אישי כשר" – חשיפת הציבור לסכנות בעקבות כוונת התובעת לשנע גט"ד במשאיות.
מתוך חובה מוסרית
כמו כן, השופטת קיבלה את עמדת הנתבע, שטען כי אמר את הדברים בתום לב, מתוך שליחות ציבורית ומבלי להתייחס ספציפית לתובעת, לנוכח חובתו המוסרית והחברתית כבקיא בתחום, והגנה על "עניין אישי כשר" – חשיפת הציבור לסכנות בעקבות כוונת התובעת לשנע גט"ד במשאיות.
השופטת אף קיבלה את טענת הנתבע כי לא היה אחראי על מבנה הכתבה או עריכתה, ומכאן לא שאינו אחראי למשקל הנכבד שיוחס לדבריו, לטענת התובעת. בהקשר זה השופטת הזכירה כי התובעת לא תבעה את ערוץ 2.
מבלי לקבוע עמדה בנושא עצמו, השופטת אף קיבלה טענה נוספת של הנתבע והיא "אמת דיברתי" – כאשר אמר שנכון למועד פרסום הכתבה (לפני שהתובעת קיבלה את הרישיון), הובלת גט"ד בכבישי ישראל היתה כרוכה בסיכונים.
התוצאה היתה שנקבע כי דברי הנתבע אינם מהווים לשון הרע. על כך השופטת הוסיפה כי "לא נוכחתי כי דברי הנתבע השפיעו או היו עלולים להשפיע על הרגולטור במתן רישיון לתובעת – שניתן לימים – כ-3 חודשים לאחר פרסום הדברים".
בכל הקשור לפסיקת ההוצאות בסך 46,800 שקל, השופטת לקחה בחשבון את העובדה שמטרת התביעה, על פי לשון התובעת, היתה בין היתר "לייצר התראה מסויימת במאצעות המערכת המשפטית אשר תביא את מסע הצלב הזה לכדי סיום".
לטעמה של השופטת מדובר על "תביעה שהוגשה מלכתחילה כתביעת השתקה תוך ניצול האמצעים המשפטיים והפיננסים העומדים לרשות התובעת וניצול המערכת המשפטית לצורך בקשתה להשתקת הנתבע כאמור".
- ב"כ התובעים: עו"ד בר קהן, עו"ד צינגלאוב
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אילן עוזיאל
עו"ד שרון בירון מרקוביץ' עוסק/ת ב- נזיקין ולשון הרע
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין