הבעל חתם על הסכם ללא ידיעת האישה, ההסכם בוטל

האישה ביקשה לבטל את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין. השופטת קיבלה את התביעה והבהירה: האישה לא נתנה לבעל הרשאה לפעול בשמה, ולכן ההסדר לא מחייב אותה.

בעל ואישה תבעו בשנת 2005 את אחיו של הבעל לדמי שימוש על טחנת קמח, שלטענתם בנה על מגרש שבבעלותם. זמן קצר לאחר הגשת התביעה, ביקשו בני הזוג למחוק את האישה מכתב התביעה, כיוון שהיא אמנם רשומה כבעלת מחצית המגרש, אך היא אינה צד ישיר בעניין והמחלוקת היא בין בעלה לאחיו.

לשאלות בענייני משפחה:

כנסו לפורום דיני משפחה

ביהמ"ש קיבל את בקשתם, ובסופו של ההליך, בשנת 2009, הבעל ואחיו הגיעו להסדר שקיבל תוקף של פסק דין, ולפיו האח שבנה את טחנת הקמח ישלם לאחיו סכום חודשי במשך עשר שנים, ובסופן הבעלות על טחנת הקמח (כ-50% משטח המגרש) תעבור אליו.  

ב-2010 הגישה האישה תביעה נגד האח של בעלה בבימ"ש לענייני משפחה בבאר שבע, ובה ביקשה להכריז על ביטול ההסכם.

היא טענה, בין היתר, כי בעלה חתם על ההסכם ללא הסכמתה, ולא ניתן היה למכור את הקרקע מבלי שהיא אישרה זאת.  

לשיטתה, ההסדר "נפח נשמתו" מיד עם יציאתם של הצדדים מאולם בית המשפט, שכן הבעל מיד הודיע לאחיו שהיא מתנגדת להסדר ואינה מוכנה לחתום עליו.

הנתבע טען, בין היתר, כי בכך שמחקה את עצמה מההליך המקורי, התובעת ויתרה על ההזדמנות "להשמיע את קולה", ונתנה לבעל אישור לנהל את התביעה גם בשמה. לדבריו, התובעת הייתה מעורבת בהליך המקורי, התייעצה וייעצה לבעלה, שפעל מטעמה לאורך כל הדרך.

לטענתו, התובעת מסרבת למסור את השטח בחוסר תום לב, משום שהיא רוצה מחיר גבוה יותר, אלא שחוסר שביעות רצון אינו עילה לביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין. 

הנתבע מצדו ביקש להותיר את פסק הדין מ-2009 על כנו, ובנוסף לאפשר לבא כוחו להעביר את הזכויות על שמו, ללא צורך בחתימת התובעת או בעלה, בכפוף להעברת כל הכספים על פי פסק הדין.

לא פעל בשמה

השופטת גאולה לוין הסבירה שכדי שההסדר יחייב את התובעת, הנתבע היה צריך להוכיח אחת משתיים: או שהתובעת נתנה הרשאה לבעלה להתקשר בהסדר בשמה ובמקומה, או שהיא אישרה בדיעבד את ההתקשרות. אלא שהנתבע לא הוכיח זאת, והשופטת האמינה לתובעת שטענה כי תוכן ההסדר נודע לה רק אחרי שבעלה הגיע הביתה וסיפר לה.

התובעת לא הייתה צד להליך המשפטי בשעה שנערך ההסדר וקיבל תוקף של פסק דין, ולא חתמה על ההסדר. הסדרים מחייבים את מי שהתחייב בהם, וכבילת התובעת בהסדר ללא הסכמתה (ישירות או בדרך של הרשאה) מנוגדת לרעיון היסוד של חופש החוזים, הסבירה השופטת.

השופטת הוסיפה כי עצם הנישואין אינם מקנים לבעל מעמד של שלוח של אשתו, וגם בעלות משותפת על קרקע אינה הופכת שותף לשלוח של שאר השותפים.

השופטת הזכירה שהתובעת אכן מחקה את עצמה מההליך בזמנו, אך מדובר היה בתביעה לדמי שימוש, ולא להעברת הבעלות שלה על הנכס.

בנוסף, בהסדר עצמו נקבע שהתובעת תחתום על הסכם מפורט יותר, בנוסף לחתימת בעלה, דבר שמעיד על כך שהתובעת לא הסמיכה את בעלה לחתום על הסכם בשמה.

בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה וביהמ"ש הכריז כי ההסדר אינו מחייב את התובעת, כלומר זכויותיה בנכס לא תיפגענה.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד אבי פרץ
• ב"כ הנתבע: עו"ד עבד אלעזיז נסאסרה

* עו"ד אורה דגן לילוב עוסק בדיני משפחה.   

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין