מזה שנים הבן המתגורר על קרקע שאביו חכר בעבר, טען לאחר פטירתו של האב כי יש להכיר בו כ"בן ממשיך". השופטת לא מצאה כל בסיס לטענה זו, וקיבלה את עמדת שתי אחיותיו, שטענו כי שלושת האחים יורשים בחלקים שווים.
בית המשפט לענייני משפחה בטבריה הכריע בסכסוך בין אח לבין שתי אחיותיו בנוגע לנחלה שירשו מהוריהם ביישוב בצפון הארץ. השופטת ורד ריקנטי-רוסהר קבעה כי האח יירשם כבעל זכויות חכירה בנחלה ובבית שעליה, אולם הוא מחויב לשלם לאחיותיו פיצויים בהתאם לשווי הקרקע.
הסכסוך נולד ב-2012, לאחר שאביהם של התובע והנתבעות הלך לעולמו (כשנה לאחר שגם אמם נפטרה), והותיר אחריו שטח בו התגורר, ביישוב בצפון הארץ, שבעבר תפקד כמושב.
האב המנוח רשום כחוכר הנחלה, השייכת לרשות מקרקעי ישראל, לאחר שבשנות ה-50 של המאה הקודמת, רכש בה זכויות בהסכם חכירה עם "החברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל". בהמשך, בהתאם להסכמים נוספים משנים מאוחרות יותר, בנה עליה את ביתו.
כיום בנו, התובע, מתגורר בנחלה. בתביעתו הוא ביקש להצהיר כי מלוא הזכויות בה שייכות לו, בשל היותו "בן ממשיך". הוא טען כי הוא נוהג בה "מנהל בעלים" ומעבד אותה במשך עשרות שנים.
עוד הוא סיפר כי לפני שנים, בעידודם של הוריו הוא בנה בה את ביתו, השקיע כספים כולל תמיכה בהוריו, וקבע בה את מרכז חייו שלו ושל משפחתו, זאת בהסתמך על היותו "בן ממשיך" – עובדה שלדבריו היתה ידועה לכל בני המשפחה.
מנגד, הנתבעות טענו בין היתר כי הסכם החכירה – ואף לא הסכמים אחרים הקשורים ביישוב, באגודה השיתופית, הרשות והסוכנות היהודית – אינו מקים זכות ל"בן ממשיך", ולא ניתן ליצור כזו זכות יש מאין.
עוד הן טענו כי האב-המנוח לא הותיר אחריו צוואה, כך שהדרך היחידה היא להוריש את המשק ולחלק תמורתו בחלקים שווים.
לא ביצע פעולות
השופטת ורד ריקנטי-רוסהר הבהירה כי התובע יכול היה לקבל את מלוא באחת משתי דרכים: או שאביו היה מעביר לו את זכויות החכירה בעודו בחייו, בין אם במתנה ובין במכירה, או לחלופין מעביר לו אותן בצוואה.
אלא שהאב-המנוח לא ביצע כל פעולה בחייו להקניית זכויות לתובע, ואף לא הותיר אחריו צוואה, כך שהשופטת הבהירה כי גם אם נקבל את גרסת התובע בדבר רצונם של עוריו, הרי שרצון זה "לא קרם עור וגידים".
לאחר ניתוח של ההסכמים החלים על הקרקע, השופטת הוסיפה כי הדברים נכונים ביתר שאת לאור העובדה שאכן סוכנות היהודית ורמ"י אינן מכירות בקיומו של הסדר "בן ממשיך" ביחס לנחלה שבמחלוקת, וזכות כזו לא דווחה להן וממילא לא נרשמה בספריהן.
עם זאת, השופטת הבהירה כי זכויות החכירה של האב הן זכויות שניתן להוריש ("זכויות ברות הורשה"), ועל פי חוק הירושה שייכות, כמו יתר עזבונו, לתובע ולנתבעות בשלושה חלקים שווים.
במצב זה, ומאחר שהנתבעות הסכימו שהתובע הוא המתאים מבין שלושתם להיות זה שימשיך לעבד את הנחלה – בהתאם לחוק הירושה שלפיו מי שיקבל את הזכויות הוא היורש "המוכן והמסוגל" לקיים אותה – נקבע כי התובע הוא שיקבל את הזכויות, אך בכפוף לתשלום פיצוי לשתי אחיותיו.
השופטת הבהירה כי סכום הפיצוי ייקבע בהליך נפרד, היות שההליך הנוכחי עסק רק במחלוקת בדבר ההצהרה על זכויותיו של התובע מכוח "בן ממשיך" (עמדה שנדחתה כאמור).
התובע חויב לשלם לאחיותיו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד איקו פרי, עו"ד יעל פרי אלתר
- ב"כ הנתבעות 1-2: עו"ד מיכל האריס
- ב"כ הנתבעת 3: עו"ד הראל טיקטין
- ב"כ הנתבעת 4: עו"ד מנחם גדרון
- ב"כ הנתבעת 5: לא צוין
עו"ד רן שדה
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין