בעל משק חקלאי ומכסת ביצים מינה אחד מארבעת בניו לבן ממשיך אבל בצוואה הגביל את השליטה שלו במשק בתנאים שונים לטובת שאר הילדים. בית המשפט נדרש לפרש את כוונתו אחרי מותו
בית המשפט למשפחה בקריית שמונה הכריע לאחרונה בתביעה שהגישו שלושה אחים נגד אחיהם וגיסתם, שמונו כ"בנים ממשיכים" במשק של אביהם המנוח, בשל מחלוקת על פרשנות הצוואה שלו. השופט רן ארנון דחה את טענת התובעים כי הם בעלי זכויות בעלות במשק ולפיכך רשאים לפרק בו את השיתוף, וקבע כי הם זכאים ליהנות רק מרווחי הלול ומכסת הביצים שקיבל אחיהם. הוא שוכנע כי כוונת האב בצוואתו הייתה להשאיר את המשק במשפחה ולכן פירוק שיתוף, שמשמעותו מכירת המשק לאחרים, נוגדת אותה.
האב נפטר ב-2018 והשאיר אחריו צוואה מ-2005 במסגרתה ציווה את המשק ואת מכסת הביצים שלו לאחד הבנים שלו ואשתו – שמונו כ"בנים ממשיכים". עם זאת, בצוואתו הוא קבע מספר תנאים לגבי ההתנהלות במשק. בין היתר, הוא קבע כי רווחי הלול הגדול ומכסת הביצים יחולקו בין ארבעת האחים לאחר קיזוז הוצאות. עוד הוא קבע כי אפשר יהיה למכור את המשק רק אם כלל הילדים יסכימו לכך והתמורה תחולק בין כולם.
בתביעה שהגישו שלושת האחים נגד ה"בנים הממשיכים" הם ביקשו לפרק את השיתוף במשק ובמכסת הביצים. הטענה המרכזית שלהם הייתה כי הכוונה של אביהם הייתה שכל הילדים יזכו במשק, והסיבה היחידה למינוי הבן הממשיך הייתה האיסור של רשות מקרקעי ישראל לחלוק בעלות בנחלה. במילים אחרות, לטענתם המינוי היה פיקטיבי וכל האחים שותפים במשק, כולל בלול ובמכסת הביצים.
הבן הממשיך ואשתו טענו מנגד כי הצוואה מאוד ברורה ולא מקנה לתובעים שותפות – לכן הם לא יכולים לתבוע פירוק שיתוף. הם הבהירו כי הזכויות נרשמו על שמם מכוח המינוי, וזה היה רצון האב. הבן התחייב למלא אחר הצוואה כלשונה והבהיר כי יחלוק עם אחיו ברווחים אבל לא כשותפים.
אין מקום לספק
השופט רן ארנון דחה את פרשנות התובעים לצוואה. "לשון הצוואה ברורה ואינה מותירה מקום לספק ביחס למעמד התובעים מזה והנתבעים מזה". כלומר, הזכויות במשק ובמכסת הביצים שייכות לבן הממשיך ויתר האחים לא שותפים בזכויות ולא יכולים לתבוע פירוק שיתוף.
השופט ציין כי המנוח ניסח את תנאי הצוואה בצורה מפורטת ומדויקת וניכר שהשקיע בכך מחשבה, ולכל אורכה חזר והדגיש כי המשק ומכסת הביצים שייכים לבן הממשיך ויתר הילדים זכאים ליהנות מהרווחים.
השופט הוסיף כי משמעות התנאי כי מכירת המשק תתאפשר רק בהסכמת כל היורשים אינה כי כולם בעלי הזכויות. האב לא ביקש לפגוע בזכות הבעלות של הבן הממשיך שהזכויות רשומות על שמו, הבהיר, אלא להגביל את היכולת שלו למכור את המשק כדי להבטיח שיישאר במשפחה.
"ניתן לומר בפשטות כי חלוקת הנחלה לארבעת היורשים באופן שווה, להבדיל מחלוקת התמורה במקרה של מכירה, אינה עולה בקנה אחד עם אומד דעתו של המנוח כפי שהוא משתקף מלשון הצוואה", כתב. השופט הוסיף כי פירוק שיתוף הוא בדיוק מה שהאב ביקש למנוע, שכן משמעותו תהיה מכירת המשק מחוץ למשפחה כיוון שאף אחד מהילדים לא יכול לרכוש אותו.
לפיכך נקבע כי התובעים זכאים ליהנות מרווחי הלול ומכסת הביצים ולחלוק בתמורה אם יימכרו – אבל הם לא הבעלים שלהם.
התובעים חויבו בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 20,000 שקלים.
עו"ד חיים שכטר
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין