במסגרת הליכי גירושין, דרשה האישה חצי מהזכויות בדירה של בעלה, בטענה שהיא השקיעה בה כספים במהלך השנים שבהם התגוררו בה יחד. למרות הוראת חוק יחסי ממון, המוציאה רכוש מלפני הנישואין מגדר הנכסים המשותפים, בית המשפט החליט שהיא תקבל 15% מהזכויות בדירה.
בתקופה האחרונה גרו בני הזוג עם שני ילדיהם בדירה אחרת, אותה רכשו יחד. בעקבות משבר, הבעל עזב את דירתם המשותפת, והצדדים פנו באוגוסט 2014 לבית משפט לענייני משפחה בקריות.
בנוסף לתביעת מזונות עבור הילדים, ביקשה האישה מבית המשפט להצהיר על זכאותה למחצית הזכויות בדירה אחרת, שהייתה בבעלותו הבלעדית של הבעל עוד בטרם נישאו.
לייעוץ בענייני גירושים
פנה ל-עו"ד דיני משפחה
האישה טענה שהיא זכאית לחצי מאותה דירה מכיוון שבה גידלו את ילדיהם במשך כמה שנים והשקיעו בה כספים מחשבון הבנק המשותף, אליו הכניסה עם נישואיהם סכום של 150 אלף שקל. כמו כן, היא סיפרה כי הם תכננו למכור את הדירה לשם רכישת דירת המגורים שבה הם גרים כיום, אך בסופו של דבר לא מכרו אותה.
הבעל הציג גרסה אחרת. לטענתו, הדירה שכעת האישה דורשת חצי ממנה, נרכשה ושולמה במלואה עוד לפני החתונה, ומעולם לא נעשה כל ניסיון למכור אותה.
הוא הסביר כי הדירה המשותפת, החדשה, אותה רכשו יחד ואותה עזב לא מזמן, עלתה 1.38 מיליון שקל ונרכשה בעזרת הון עצמי של כ-1.1 מיליון שקל, כולל הלוואה כספית בסך 150 אלף שקל מאביו. לכן, לטענתו, למעשה לא היה כל היגיון כלכלי במכירת הדירה שלו על מנת לממן חוב בסך 238 אלף שקל, סכום אותו ניתן להשיג באמצעות משכנתא.
לסיכום דבריו, טען הבעל כי מי שחייבת כספים היא דווקא האישה, וביקש שתחזיר לאביו 75,000 שקל עבור חצי מההלוואה שנתן למטרת רכישת הדירה בה הם גרים. כמו כן, הוא דרש תשלום עבור שימושה של האישה בדירה המשותפת.
מתנה ולא הלוואה
במהלך הדיונים הגיעו בני הזוג להסכמה על מכירת דירתם המשותפת, אך נותרו במחלוקת לגבי זכויות האישה בדירה של הבעל.
השופט ניצן סילמן לא התרשם מעדות האישה, שהביעה זלזול בהליך, ענתה לשאלות בצורה לא עניינית, ולבסוף אף הודתה שלא נעשתה כל פעולה למכירת הדירה של הבעל כדי לממן את רכישת הדירה המשותפת.
לנוכח העובדה שהשניים גרו במשך מספר שנים בדירה של הבעל ובדירה אכן הושקעו כספים מהחשבון המשותף, החליט השופט כי האישה תהיה זכאית ל-15% מהזכויות בדירתו של הבעל.
עם זאת, השופט דחה את טענות הבעל בנוגע להלוואה מאביו. בהתחשב בכך שהכסף התקבל ללא תנאי וללא הסכם בכתב, הגיע השופט למסקנה שמדובר במתנה ולא בהלוואה.
כמו כן, השופט קבע שהבעל לא זכאי לשכר דירה מהאישה על שימושה בדירה המשותפת, מכיוון שלאורך רוב תקופת המשבר לא הוכח שהיא מנעה ממנו לגור בה. עם זאת, השופט קבע כי במידה שהדירה לא תימכר תוך ארבעה חודשים מיום פסק הדין, האישה תצטרך לשלם לבעל "שכר ראוי".
בנוגע למזונות, על סמך הכנסתו של האב המשתכר כ-13,500 שקל לחודש והעובדה שהוא עתיד להרוויח ממכירת הדירה המשותפת, קבע השופט את סכום המזונות על 4,200 שקל לחודש, בנוסף לחלוקה בהוצאות חריגות.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעת/נתבעת שכנגד: עו"ד ע. ברוך
- ב"כ הנתבע/תובע שכנגד: עו"ד י. גנון
* עו"ד יאיר חתוכה ממשרד חתוכה אשוואל עוסק בדיני משפחה ופירוק שותפויות
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין