זוגות חילונים לא תמיד מייחסים מחשבה רבה לעניין הכתובה ולסכום שמצוין בה. הנה תזכורת מדוע כדאי לזכור שלא מדובר בעניין טקסי או סימבולי, אלא בסכום שיום אחד יכול להפוך ממשי לגמרי.
בית הדין הרבני האזורי בירושלים קיבל את תביעתה של אישה שתבעה מבעלה לשלם לה את כתובתה והורה לו לשלם לה את מלוא כתובתה – סך של 360,000 שקל. שלושת הדיינים – אב"ד הרב מרדכי רלב"ג, הרב יקותיאל כהן, הרב עמרם אלחדד – שוכנעו כי האיש הוא שמנע אפשרות של שלום בית, וכן כי אין עילה שלפיה האישה הפסידה את כתובתה.
השניים נישאו ב-2003, ונולדה להם ילדה אחת. עם נישואיהם התחייב הנתבע לאשתו כתובה בסך של 360,000 שקל.
בתחילת שנת 2016 הוא עזב את הבית, והיא פתחה תיק לגירושין או שלום בית, כולל תביעות נוספות, ובהן הכתובה.
התובעת טענה כי לנתבע היתה מאהבת, וכי מתחילת הנישואין היה מתכתב עם נשים אחרות בעניינים מיניים.
עוד היא טענה, בין היתר כי הנתבע עזב את הבית כי רצה לחזור לקיבוץ שבו התגורר לפני שניאו, ולא להפסיד זכויות כספיות שמגיעות לו מהקיבוץ, ומכאן שהוא זה ש"מרד" בה מבחינה הלכתית.
לטענתה, בעוד שהיא רצתה שלום בית למרות מעשיו, הוא זה שהתעקש על גירושין.
מנגד, הנתבע טען כי עזב את הבית לאחר התנהגות קשה של האישה כלפיו, כולל תלונות בלתי פוסקות, אלימות מילולית ופיזית, ופעם אף כלאה אותו בדירתם כשרצתה למנוע ממנו להראות את ביתם להוריו, והיה צורך לערב משטרה.
לגבי מאהבת, נטען כי הקשר התחיל רק אחרי שכבר עזב את הבית. בנוגע למקום מגוריהם, הוא טען כי מן הראוי שאשתו היתה הולכת אחריו לקיבוץ, שכן אישה הולכת אחר בעלה.
לטענתו, התובעת התנתה ניסיון של שלום בית בתנאי שיבטל את חברותו בקיבוץ, ומאחר שיחסיהם היו מעורערים, הוא היה מוכן לסכן את עצמו, שכן מדובר בדרישה לא הגיונית. לכן, לשיטתו, התובעת היא שהכשילה את הסיכוי לשלום בית.
לא יכול לכפות
בפסק דינם הדיינים ציינו כי הם אכן התרשמו כי התובעת היא "אישה קשה", אולם גם אישה "קשה" אינה מפסידה את כתובתה. למרות היותה "קשה", לאחר שניתחו את הדברים, הדיינים הגיעו למסקנה כי הנתבע עזב את התובעת מפני שחשש להפסיד את חברותו בקיבוץ, ולא מסיבה אחרת.
אלמלא עניין זה, היה ממשיך לחיות איתה. על כך הדיינים הוסיפו כי הסירוב לעבור לקיבוץ, גם הוא אינו גורם לה להפסיד את כתובתה, כיוון שלפני שנישאו, הנתבע הסכים מפורשות לתנאי שלה שלא יגורו בקיבוץ, ואף התגורר איתה בעיר.
יתרה מכך, הדיינים הבהירו כי בכל מקרה, לפי ההלכה, בעל אינו רשאי לכפות על אשתו מעבר "מכרך לכפר".
בהמשך הדיינים אף קבעו כי "האיש מרד באישה ולא להיפך, והוא הכשיל את שלום הבית". בהקשר זה הדיינים הצביעו על כך שהנתבע אמר לתובעת שהוא נוסע לחופשה, אך לאחר מכן החופשה הפכה לעובדה מוגמרת. עניין נוסף היה העובדה מסרונים רומנטיים שהחליף עם נשים אחרות אחרי הפרידה, ובכך סתם את הגולל על האפשרות של שלום בית.
לכן, בסיכומו של דבר, נקבע כי התובעת זכאית למלוא כתובתה. עם זאת, במידה שהנתבע אינו יכול לשלם זאת בתשלום אחד, הצדדים יגיעו להסדר תשלומים.
- ב"כ התובעת: יאיר סלע
- ב"כ הנתבע: עו"ד אילן הקר
עו"ד דורית גלוברמן-קרט
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין