אנשים שנפגעו בעין או באוזן במהלך השירות לא זכו עד היום לעדכון אחוזי הנכות במקרים של פגיעה מאוחרת בעין או באוזן השנייה. פסיקה חדשה של העליון תשנה את המצב לרווחתם.
שלושה נכי צה"ל שנפגעו בעינם או באוזנם בתקופת השירות פנו לפני מספר שנים לקצין התגמולים בבקשה לעדכן את אחוזי הנכות עקב התדרדרות בתפקוד עינם או אוזנם השנייה. בקשותיהם נדחו בנימוק שהפגיעה המאוחרת אינה קשורה לשירות.
שלושת האנשים נפגעו בשנות ה-70. הראשון, שיוצג על ידי עו"ד סיגל יער, נפגע בעינו במלחמת יום הכיפורים. ב-2006 נמצאה ירידה בחדות הראייה בעינו השנייה. השני, שיוצג על ידי עוה"ד דוד שוורצבאום וחן לוי איבד את שמיעתו במלחמת יום הכיפורים וב-2014 חלה ירידה בשמיעתו באוזנו השנייה. השלישי, שיוצג על ידי עו"ד דורון אמיר, נחבל והתעוור בעין אחת במהלך שירות מילואים ב-1972 ואילו ב-2014 התדרדרה ראייתו בעין השנייה והוא הפך עיוור לחלוטין.
ערעור שהגישו השלושה לבית המשפט המחוזי התקבל ונקבע שעל קצין התגמולים להתחשב במצב שני האיברים, העיניים או האוזניים, בהתאם למקרה.
המדינה לא השלימה עם הפסיקה וערערה לבית המשפט העליון באמצעות עו"ד שרון מן אורין. לטענתה, עדכון אחוזי הנכות עקב שינוי במצב העין או האוזן השנייה עומדת בניגוד לרציונל שבבסיס חוק הנכים שנועד לפצות על פגיעות שהתרחשו עקב השירות.
היא הדגישה את ההשלכות התקציביות העצומות של הפסיקה בהתחשב בכך שיש ירידה טבעית ברמת השמיעה או הראייה עם הגיל. המדינה הוסיפה שקבלת עמדתה לא תקפח את הנכים שכן הם יכולים לקבל הכרה בנכות בגין האיבר השני בביטוח הלאומי וכן לפנות בבקשה לאגף השיקום לקביעת דרגת "נכות בלתי מחייבת" לפנים משורת הדין.
הנכים מצדם ביקשו לאמץ את מסקנות בית המשפט המחוזי. אחד מהם התייחס לחלופות שציינה המדינה וטען באמצעות עו"ד סיגל יער שאגף השיקום מעניק סיוע מופחת במקרים של "נכות בלתי מחייבת" ובכל מקרה מסלול זה פתוח רק כשמדובר באחוזי נכות גבוהים יחסית.
תגמול על פגיעה חושית
ואכן, השופט ניל הנדל קבע שעמדת המדינה אינה מתיישבת עם פרשנות התקנות ותכליתן.
השופט ציין שבאופן כללי חוק הנכים אינו דוגל בגישה של "פסק דין סופי" אלא בשיטת "התיק הפתוח". כלומר, דרגת הנכות של נכה עשויה להשתנות ולהתעדכן במשך הזמן, בהתאם למצבו הבריאותי.
לדבריו, מלשון התקנות עולה שכשבוחנים את שיעור הנכות ביחס לעין או לאוזן יש להתחשב במצבם של שני האיברים ולחשב את אחוזי הנכות תוך הצלבתם. ההיגיון להצלבת שני האיברים הוא שהתקנות נועדו להעניק תגמול בגין פגיעה חושית, בחוש הראייה או בחוש השמיעה, וברור שפגיעה כזו קשורה לתפקוד שני האיברים.
השופט הדגיש שבקביעת אחוזי הנכות התקנות מביאות בחשבון שקיים איבר "מפצה" ולכן אדם שנפגע בעינו במהלך השירות אך עינו השנייה בריאה ומתפקדת, יקבל רק 30% נכות ולא 50% כפי שניתן היה לצפות אם ההתייחסות הייתה לאיבר (להבדיל מהחוש שנפגע). בהתאם, המדינה אינה יכולה להתנער מהאיבר המקביל במקרה שמצבו מתדרדר במהלך החיים וכבר אינו אופטימאלי.
השופט סיכם שעל פי הפסיקה יש לפרש את חוק הנכים ב"עין יפה ובאוזן קשבת". בנסיבות אלה נדחה הערעור והמדינה חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל לכל אחד מהמשיבים.
המשנה לנשיאה סלים ג'ובראן והמשנה לנשיאה (בדימוס) אליקים רובינשטיין הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המבקשת: עו"ד שרון מן אורין
- ב"כ משיב 1: עו"ד סיגל יער
- ב"כ משיב 2: עו"ד דוד שוורצבאום, עו"ד חן לוי
- ב"כ משיב 3: עו"ד דורון אמיר
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין