מאת: עו"ד רון ברנט
לפסק הדין בעניין ישועה ואח' נ' מדינת ישראל - מנהלת סל"ע
בעלי עסק שפונו במסגרת ההתנתקות טענו ששווי עסקם גבוה יותר מהפיצוי שקיבלו מהמדינה. הם דרשו להכיר בזכותם לפיצוי מקיף בהתאם לפגיעה הקשה בקניינם. העליון דחה את עמדתם: כל עוד קיים הסדר פיצוי בחוק, לא ניתן לחייב את המדינה למלא את החסר.
החוק ליישום תכנית ההתנתקות, שנכנס לתוקף בפברואר 2005, מסדיר בין היתר, את מנגנוני הפיצוי המגיעים למפונים. החוק אפשר לבעלי עסקים שפונו לבחור בין פיצוי לפי שווי הנכסים העסקיים לבין פיצוי לפי השווי הפיננסי של העסק.
עם קבלת הפיצוי הוגשו שתי תביעות של בעלי עסקים שפונו נגד המדינה. התובעים: בני זוג מגני טל, שבחר במסלול הפיננסי וקיבל פיצוי של כ- 4.3 מיליון שקל עבור עסקי חקלאות, ובעל עסק מאזור התעשייה ארז שבחר במסלול הפיצוי הנכסי ופוצה ב-1.4 מיליון שקל. טענות התובעים, ששווי העסקים גבוה יותר מהפיצוי שקיבלו, נדחו בביהמ"ש המחוזי.
המפונים לא ויתרו וערערו לביהמ"ש העליון. בני הזוג טענו שלא נפסק להם פיצוי הוגן וראוי לפי חוק ההתנתקות, ולכן הם מבקשים להשלים את הפיצוי בדרך של טענה להפרת זכות הקניין החקוקה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בעל העסק טען שיש לפסוק לו פיצוי בערכי כינון, לפי ערכו של נכס חדש דומה בישראל ולא לפי שווי נכס ברצועת עזה, שרכישתו כלל אינה אפשרית.
לעמדת המדינה, הכרה בעילת תביעה בגין פגיעה בקניין ללא אשם תיצור מסלול שעוקף את דיני הנזיקין, ועלולה לפגוע בפעילות השלטון לטובת כלל הציבור. בנוסף נטען שחוק ההתנתקות סיפק למערערים סעד, ואין להכיר בפגיעה בחוק היסוד כעילה לסעד נוסף. באשר לבעל העסק, הרי שעמדתו תביא להתעשרות מופלגת על חשבון קופת הכלל ללא כל הצדקה משפטית או מוסרית.
פיצוי הוגן וראוי
לפי המשנה לנשיא, השופטת מרים נאור, אין להכיר בעילת תביעה עקב הפגיעה בקניין המערערים, כשהפגיעה נעשתה ללא אשם מצד המדינה. לדבריה, מתן פיצוי בגין פגיעה שלטונית שאין בה אשם הוא חריג, וטומן בחובו השלכות לא פשוטות על התנהלות השלטון ועל חלוקת משאבי הציבור.
לשיטת השופטת, כשיש הסדר חוקי הקובע מנגנון פיצוי, לצורך תקיפתו ברמה החוקתית יש להוכיח שההסדרים על פיו לקויים ובלתי סבירים.
אלא שהמערערים כלל לא מיצו את המסלולים הקבועים בחוק להשגה על הפיצוי: הם לא הגישו השגה על קביעת הפיצויים ולא פנו לוועדה המיוחדת. משלא עשו כך - לא ניתן לקבוע כי נפל כשל יסודי במנגנון הפיצוי, המצדיק את תביעתם, בפרט כשנראה שהפיצויים שקיבלו הוגנים לכל הדעות.
החלטת השופטת נאור לדחות את הערעורים התקבלה על דעתם של נשיא ביהמ"ש העליון אשר גרוניס והשופטים עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן, ניל הנדל וצבי זילברטל. לא נפסקו הוצאות.
לכאורה, היה די בדחיית ניסיונות המפונים לעגן תביעתם בעוולות חיצוניות כדי לדחות את הערעורים, אך ביהמ"ש הלך צעד אחד נוסף לקראתם, כאשר בדק גם אם הסכום שקבלו המפונים היה הוגן וסביר. משהגיע לתשובה חיובית - דחה את ערעורם. יש להניח שכל החלטה אחרת הייתה גוררת גל תביעות בהיקפים משמעותיים ביותר שהיו פוגעים בקופה הציבורית.
לפסק הדין בעניין ישועה ואח' נ' מדינת ישראל - מנהלת סל"ע
* עו"ד רון ברנט עוסק במשפט חוקתי ומנהלי.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.