לפסק הדין בעניין לוי נ' עיריית ירושלים
תושבת ירושלים הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד העירייה בגין גביית ארנונה מעבר לנדרש ובניגוד לדין. עיריית ירושלים הודיעה כי תתקן את הגבייה ועל כן דחה בית-המשפט את בקשתה של התובעת, אולם פסק לה פיצוי בסך 30 אלף שקל והוצאות משפט בסך 150 אלף שקל.
תושבת ירושלים הגישה לבית המשפט לעניינים מנהליים בעיר בקשה לתובענה ייצוגית נגד העירייה, בטענה שגבתה תשלומי פיגורים של מיסי ארנונה בניגוד לחוק הרשויות המקומיות. הבקשה התבססה על הטענה, לפיה בכל מקרה של חילופי מחזיקים בנכס במהלך שנת המס חייבה המשיבה את המחזיק הנכנס (שפיגר בתשלום הארנונה) בריבית מתחילת שנת המס ולא ממועד חילופי המחזיקים.
בעקבות הגשת הבקשה, ועל אף שפנייתה של התובעת למחלקת הגבייה של העירייה נדחתה, הודיעה העירייה כי היא מפסיקה את חיובי היתר וכן שתיקנה את מערכת הגבייה, כך שהחשבונות שחויבו בריבית יתר זוכו בגין הריבית שנצברה.
בעקבות הודעת החדילה דחתה השופטת נאוה בן-אור את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בהסכמת המבקשת. אלא שכעת נותר להכריע בשאלת פסיקת הגמול למבקשת ושכר טרחת עורך- דינה.
האם על העירייה לשלם למבקשת?
לדברי המבקשת, היא זכאית לגמול בעקבות התנהלותה הפסולה של העירייה, שבמשך שנים רבות גבתה מהתושבים ריבית ביתר, שהצטברה לסכומי עתק. לדבריה, בקשתה הביאה לא רק להפסקת הגביה בעתיד, אלא גם לתיקון חובות קיימים שטרם שולמו.
עוד טענה המבקשת, כי מדובר בבקשה "חלוצית וחדשנית" וספק אם נישום שאינו בקיא בדין יכול היה להבין את מקור גביית היתר. הגשת הבקשה, סיכמה המבקשת, הצריכה ידע ומומחיות מיוחדת בהבנה ובניתוח החיקוקים הרלוונטיים והיא ובאי-כוחה עמלו רבות על מנת לרדת לשורש הבעיה.
מנגד, טענה העירייה, כי המבקשת אינה זכאית לגמול כלשהו. לטענתה, שהתבררה כנכונה, חיובי היתר לא חלו על כל הנכסים בהם התחלפו המחזיקים במהלך שנת הכספים, אלא רק על מי שדיווח על תחילת החזקתו בנכס לאחר שהסתיימה שנת המס הרלוונטית. על כן, הבקשה התבססה על נתונים בלתי נכונים, שלא נבדקו כראוי, , ויש להסתפק בהודעת החדילה של העירייה מגביית היתר.
שמירה על הקופה הציבורית כשיקול
לדברי השופטת בן-אור, עצם העובדה שהגשת הבקשה לתובענה הייצוגית הסתיימה בהודעת חדילה של העירייה, יש בה כדי לצדד בפסיקת הגמול למבקשת. "הגשת הבקשה הביאה לתיקון התנהלותה של הרשות, ומכאן שמדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית עליונה", הוסיפה השופטת.
עם זאת, השופטת ציינה שיש לקחת בחשבון שהמבקשת לא הוכיחה כי נדרשו ממנה מאמצים רבים בהכנת הבקשה, הגם שלבקשה לא צורפה חוות דעת מומחה והיא מתבססת כולה על טיעון משפטי ועובדתי פשוט.
על סמך מכלול השיקולים הנ"ל, ובכלל זאת שיקול השמירה על הקופה הציבורית, פסקה השופטת למבקשת גמול בסך של 30 אלף שקל והוצאות משפט, כולל שכר-טרחת עורכי-דין, בסך של 50 אלף שקל.
עו"ד אייל גרנט, העוסק בתחום המשפט החוקתי והמנהלי, מבקש לציין, שהוראות חוק תובענות ייצוגיות מאפשרות לבתי-המשפט שלא לאשר תביעת השבה נגד רשות, אם האחרונה הודיעה כי תחדל מהתביעה. הוראה זאת, אומר עו"ד גרנט, מאפשרת לרשויות לפעול בשיטת "מצליח".
על כן, לדברי גרנט, בפסק הדין יש תמריץ חשוב לאזרחים ולעורכי-דין להגיש תובענות ייצוגיות נגד רשויות. לדבריו, שכר הטרחה הגבוה שנפסק, על אף שחלק ניכר מטענות המבקשת נדחו, יעודד אזרחים ועורכי-דין לא להימנע מתביעות נגד גבייה של סכומים ביתר.
ב"כ המבקשת: עו"ד יצחק מיוחס, עו"ד יעל דיין
ב"כ המשיבה: עו"ד נעמה כליף-חזרתי
לפסק הדין בעניין לוי נ' עיריית ירושלים
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.