טייס וזוגתו עברו לאירלנד ונדהמו לגלות שעליהם לשלם דמי ביטוח עבור הכנסותיהם שם. שופטת קיבלה את עמדתם שאין לראות בהם תושבי ישראל בתקופת ההגירה
ניצחון למהגרים מישראל על הביטוח הלאומי: בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שעל המוסד להחזיר להם דמי ביטוח שגבה עבור הכנסות שהפיקו באירלנד. הנשיאה הדס יהלום קיבלה את עמדת בני הזוג שלפיה זיקתם לישראל בתקופת יצירת ההכנסות נותקה, ואין לראות בהם תושבים לצורך חיוב בדמי ביטוח.
התובע, טייס קרב לשעבר בחיל האוויר, וזוגתו התובעת, התחתנו בנישואים אזרחיים בחו"ל. בשנת 2018 הם עשו רילוקיישן לאירלנד. לצורך כך הם התפטרו מהעבודות שלהם בישראל, והתובע אף מכר את מכוניתו. במדינת האירופית הם קנו דירה ופתחו חשבון בנק. חרף עזיבתם הם המשיכו לשלם דמי ביטוח לאומי מינימאליים, "רק כדי לשמור על הזכויות", לטענתם בהמלצת הורי האישה.
אלא שכשהגיעו שומות ביטוח לאומי לשנת 2019, חשכו עיניהם: התברר להם שהמוסד חייב אותם בתשלום דמי ביטוח עבור הכנסותיהם באירלנד. בלית ברירה, בני הזוג הגיעו להסדר עם ביטוח לאומי ושילמו את החוב. בהמשך, על רקע משבר הקורונה ב-2021 הם שבו ארצה. באוגוסט אותה שנה הם הגישו את התביעה לבית הדין, באמצעות עו"ד איתי הכהן.
טענתם המרכזית הייתה שאין לראותם כתושבי ישראל בשנת 2019 לצורך חיובם בדמי ביטוח על הכנסותיהם שהופקו באירלנד. השניים סיפרו ששהו באותה שנה בישראל עשרות בודדות של ימים, לצרכי עבודה, וכי לא נזקקו כאן לטיפול רפואי כלשהו מלבד חיסון קורונה. יתרה מכך, כוונתם מלכתחילה הייתה להשתקע באירלנד, וחזרתם ארצה הייתה בלתי צפויה - על רקע משבר הקורונה ומתוך דאגה להורי האישה המבוגרים.
מנגד טען ביטוח לאומי, באמצעות עו"ד נוי בוחניק, כי מדובר בעזיבה קצרה למשך כשלוש שנים בלבד, שאינה מנתקת את הזיקה של בני הזוג לישראל. לפיכך, נטען, עליהם לשלם את דמי הביטוח.
"כוונה ברורה להשתקע"
אבל השופטת יהלום חלקה על עמדת המוסד. מסקנתה הייתה שעל-פי מבחן "מרכז החיים" שבפסיקה, בני הזוג אינם תושבי ישראל לצורכי ביטוח לאומי בשנת 2019. מדובר במבחן הנבדק לפי "מירב הזיקות" ומורכב משני היבטים: אובייקטיבי - הבוחן היכן נמצאו מירב הזיקות של האדם מבחינה פיזית; וסובייקטיבי - המברר מה הייתה כוונתו והיכן ראה את מרכז חייו בתקופה הרלוונטית.
לדברי השופטת, שני ההיבטים מתקיימים לגבי בני הזוג. אשר לזה האובייקטיבי הוסבר כי במרבית 2019 שהו בני הזוג מחוץ לישראל תוך שניתקו את הקשר שלהם אליה, מבלי שהייתה בכוונתם לשוב ארצה. "העובדה שרכשו דירה באירלנד מחד, אל מול סיום חוזה השכירות בישראל, מעידה על כוונה ברורה להשתקע באירלנד", נקבע.
בכל הנוגע להיבט הסובייקטיבי קבעה השופטת שהוכח כי בתקופה הרלוונטית ראו עצמם בני הזוג כתושבי אירלנד, ולא ישראל. "התובעים שהו בישראל בשנת 2019 לפרקי זמן סבירים", כתבה והוסיפה: "לא הוכח שהתובעים קיבלו טיפול רפואי בישראל למעט חיסון קורונה".
אכן, העירה השופטת, בתמונה הכללית שהו בני הזוג בחו"ל למשך תקופה קצרה למדי, של כשלוש שנים בלבד, אלא שחזרתם כאמור הייתה בלתי צפויה, וההתרשמות היא שבזמן אמת כוונתם הייתה לבצע רילוקיישן מישראל לטווח ארוך, אם לא לצמיתות.
בנסיבות אלה הורתה השופטת על קבלת התביעה ועל השבת דמי הביטוח הלאומי ששילמו בני הזוג עבור הכנסות שהפיקו באירלנד, לידיהם.
לפסק הדין המלא בתיק ב"ל 18389-08-21
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.