בני זוג רוסים הגיעו לישראל בשנת 1994 יחד עם שתי בנותיהם. המשפחה הגיעה ארצה בזהות יהודית מזויפת וקיבלה אזרחות במרמה. משרד הפנים קבע שבני הזוג יגורשו מהארץ. בשל מצבה הקשה של המשפחה, ביהמ"ש החליט שהם יקבלו הזדמנות נוספת מול משרד הפנים.
ההחלטה של בני הזוג להגיע לישראל נבעה מנסיבות קשות – בתם הבכורה הותקפה ונאנסה באכזריות כשהייתה בת 16. כתוצאה מכך היא טופלה ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. התוקפים שנעצרו איימו על ההורים, על מנת שבתם תחזור בה מתלונה שהגישה נגדם. רופא יהודי שטיפל בבת המליץ למשפחה להגר לישראל.
לייעוץ בענייני אזרחות:
עו"ד אזרחות ואשרות בישראל
במהלך השנים בישראל, הבת התחתנה, הקימה משפחה וקיבלה אזרחות ישראלית, וכך גם הבת השנייה. אחרי שהבת הבכורה התגרשה, בעלה לשעבר פנה למשרד הפנים וסיפר על הזהות המזויפת של המשפחה.
בעקבות זאת, משרד הפנים שלל את מעמדם ודרש מהם לעזוב את הארץ. הם ניסו להישאר והגישו בקשות ועתירות מטעמים שונים, אך כולן נדחו. למרות זאת, הם המשיכו לשהות בישראל.
הבקשה האחרונה שנדחתה הייתה בקשה מטעמים הומניטאריים. בני הזוג טענו כי נכדתם, שגם היא עברה תקיפה מינית, נמצאת בדכאון קשה ועלולה לשים קץ לחייה אם הם ייאלצו לעזוב את הארץ.
לאחר הליכים שונים, בית הדין לערעורים של הוועדה הבין-משרדית דחה את הבקשה וקבע שהם יעזבו את הארץ עד ה-1 בספטמבר. בית הדין ציין שלא הובא בפניו מצב עדכני בנוגע למצבה.
על החלטה זו הגישו בני הזוג ערעור בביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים. הם טענו כי בית הדין לא נתן מספיק משקל לנזק הקשה שייגרם לנכדתם ייאלצו לעזוב את ישראל.
לטענתם, ישנם טעמים הומניטאריים המצדיקים את קבלת הערעור – בתם הבכורה שרויה במצב נפשי קשה וקיים חשש של ממש כי תפגע בעצמה, וגם נכדתם שרויה בחרדה ואף איימה לשים קץ לחייה.
המערערים צירפו תיעוד רפואי של פסיכיאטר שהתרשם כי הבת במצב נפשי מעורער ופרידה מהוריה עלולה לגרום להחמרה נוספת במצבה. כמו כן, המערערים צירפו מסמך מאת הרופאה של הנכדה, בו צוין כי גם הנכדה מצויה במצב ירוד מאד, ואף מאיימת להתאבד אם סבה וסבתה יגורשו מישראל.
מנגד, משרד הפנים הצביע על כך שהמערערים נכנסו לישראל במרמה ושהו בארץ באופן בלתי חוקי במשך שנים.
לגופו של עניין נטען, בין היתר, כי החלטת בית הדין הייתה סבירה ונסיבות המקרה אינן מצדיקות הענקת מעמד למערערים מטעמים הומניטאריים.
דיני נפשות
השופטת נאוה בן אור הבהירה כי המסמכים הרפואיים שצורפו לערעור לא הובאו בפני הוועדה הבין-משרדית. השופטת אמנם ביקרה את המערערים על התנהלותם אך הבהירה כי למרות זאת יש לברר את הבקשה באופן מעמיק שכן מדובר בדיני נפשות.
לטעמה, בשל הרושם שמדובר בנסיבות קשות, יש לתת למערערים הזדמנות נוספת למצות את האפשרות להציג בפני הוועדה הבינמשרדית את מכלול הנתונים הנוגעים למצבם הנפשי של בני המשפחה, על מנת שאלה יישקלו בלב פתוח ובנפש חפצה.
לכן, בסיכומו של דבר, השופטת קבעה שהעניין יוחזר לוועדה, שתבדוק שוב את מצבן של הנכדה ושל הבת על יסוד נתונים עדכניים. עד להחלטת הוועדה המערערים לא יורחקו מן הארץ. במידה שהבקשה תידחה, המערערים יורשו להישאר בארץ 30 יום, על מנת לאפשר להם למצות את ההליכים המשפטיים.
- ב"כ המערערים: עו"ד עדיאל מליץ
- ב"כ המשיב: עו"ד יעל רוד-סליטן
* עו"ד גיא דוד ממשרד עו"ד דוד, סרוסי, סול, עוסק באזרחות ואשרות בישראל
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין