עמ"נ 10453-07-15 פלוני ואח' נ' רשות האוכלוסין וההגירה - משרד הפנים

מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה דחה את בקשתם של המערערים להאריך את שהייתם בישראל מטעמים הומניטאריים, לאחר שנועץ בוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. ערר שהגישו לבית הדין לעררים (כב' הדיינת ב' תם) נדחה בהחלטה מיום 25.5.2015, ונקבע כי על המערערים לעזוב את הארץ עד ליום 1.9.2015. מכאן הערעור שלפניי.

רקע

1.המערערים, בני זוג אזרחי רוסיה, ילידי 1955 ו-1950 בהתאמה. הם הגיעו לישראל בשנת 1994, יחד עם שתי בנותיהם. המשפחה הגיעה ארצה בזהות יהודית שאולה וקיבלה אזרחות מכוח חוק השבות.

2.נסיבות הגעתם של המערערים לישראל הן אלה: בתם הבכורה של המערערים הותקפה באכזריות על ידי עבריינים ונאנסה בהיותה בת 16, במקום מגורי המשפחה ברוסיה. כתוצאה מכך התדרדר מצבה הנפשי והיא טופלה ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. המערערים קיבלו איומים מהתוקפים, שנעצרו, על מנת שבתם תחזור בה מן התלונה. רופא יהודי שטיפל בבת המליץ למשפחה להגר לישראל. על מנת להציל את נפשם קבלו המערערים את ההמלצה והגיעו לישראל בדרך בלתי חוקית, כאמור לעיל.

3.בתם הבכורה של המערערים התחתנה בישראל ובשנת 1999 התגרשה. סמוך לאחר מכן הגיעו אל משרדי המשיב מספר פניות מבעלה לשעבר ומבני משפחתו אודות נסיבות הגעת המשפחה לישראל. הבת הבכורה התחתנה מאוחר יותר בשנית עם אזרח ישראלי וזכתה באזרחות ישראלית. גם הבת הצעירה זכתה באזרחות ישראלית בהיותה נשואה לאזרח ישראלי.

ב- 13.12.2001, לאחר שהתברר כי המערערים קיבלו אזרחות ישראלית במרמה, הודיע להם המשיב כי מעמדם נשלל והם נדרשו לעזוב את ישראל עד ליום 11.2.2002. יוער, כי לטענת המערערים מעולם לא קיבלו את הדרישה לעזוב את הארץ. לטענתם, דרישה זו נודעה להם רק ביוני 2010, בחלוף כ- 17 שנים ממועד הגעתם, לאחר שנעצרו והוצא נגדם צו הרחקה. כבר כאן יש לומר, כי בטענה זו אין ממש: כפי שנראה מיד, סמוך לאחר שהתקבלה בידם ההודעה בדבר שלילת המעמד פנו הם למשיב בבקשה שישקול את עמדתו מחדש.

4.ואכן, ב- 24.1.2002, בסמוך למועד בו נשלחה החלטת המשיב, פנו אליו המערערים על מנת שישקול מחדש את הסדרת מעמדם ותיארו בבקשתם את נסיבות הגעתם לישראל. לחלופין ביקשו, כי תינתן להם שהות לשם התארגנות בטרם יצאו את ישראל (נספח 7 לכתב התשובה שהוגש מטעם המשיב בערר, מוצג 1 לעיקרי הטיעון מטעם המשיב).

לאחר שהרחקתם נדחתה בשבועיים, ביום 3.3.2002, פנו המערערים בבקשה נוספת על יסוד טעמים רפואיים, לפיהם נמנע מן המערערת לטוס בשל בעיות בגבה (נספח 10 לכתב התשובה שהוגש מטעם המשיב בערר). המערערים נדרשו לתמוך את טענותיהם באסמכתאות רפואיות אולם לא עשו כן, והובהר להם כי עליהם לצאת מישראל (נספח 11 לכתב התשובה שהוגש מטעם המשיב בערר).

5.על אף שבקשתם נדחתה, המשיכו המערערים לשהות בישראל שלא כדין, וביום 6.6.2010 נעצרו והוצאו נגדם צווי משמורת והרחקה. על כך הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (עת"מ 9384-06-10). העתירה נמחקה לאחר שהמשיב הסכים לאפשר להם לפנות בבקשה להסדרת מעמדם על בסיס טעמים הומניטאריים.