שופטות ושופטי בית המשפט העליון בחרו את פסקי הדין המרכזיים שניתנו בשנה החולפת בתחום המשפט הציבורי. ניכר כי בחירתם מציגה שימוש מועט בכוחו של בג"ץ להתערב בהחלטות המחוקק.
כידוע, בית המשפט העליון מתפקד גם כבית דין גבוה לצדק (בג"ץ), שדן בעניינים משפטיים שאינם נכנסים תחת סמכות של בתי משפט או בתי דין אחרים. כך למשל, בג"ץ דן בסכסוכים שבין הפרט לרשויות או לגופים ציבוריים אחרים, שעולה בהם טענה על פעולה לא חוקית או החלטה בלתי סבירה. כמו כן, פעמים רבות נדרשים השופטים לדון גם בתקפותם של חוקים שחוקקו בכנסת, כפי שאירע השנה לא מעט (ראו ערך חוק המסתננים וחוק החרם).
זקוקים לייעוץ במשפט חוקתי?
פנו ל- עורך דין חוקתי ומנהלי
בשלהי השנה העברית הנוכחית בחרו שופטי בג"ץ את פסקי הדין המרכזיים שניתנו במהלכה.
פסק הדין הראשון עסק בשאלת חוקיותו של החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, המטיל אחריות נזיקית על מי שמפרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על המדינה.
העותרים אורי אבנרי והעמותה שייסד, גוש שלום, טענו כי החוק פוגע בחופש הביטוי של המיעוט להביע את התנגדותו כלפי מדיניות הממשלה.
הכנסת טענה שתכלית החוק היא להגן על המדינה מהטלת חרם שעלול לפגוע בה, להגן על האזרחים ולמנוע הפליה על בסיס לא לגיטימי או פגיעה במעמדה של ישראל בעולם. תכלית ראויה לכל הדעות.
ואכן, השופטים קיבלו את טענת המדינה והחליטו לדחות את העתירות.
ייצוג הולם?
במקרה אחר, דנו השופטים בעתירות שהגישו אזרחים פרטיים נגד חוק הבחירות לכנסת שהעלה את אחוז החסימה משני אחוז ל-3.25%. העותרים טענו שהעלאת אחוז החסימה עלול לפגוע במיעוטים הזקוקים לייצוג בכנסת, אולם אותן מפלגות שהיו בסיכון האמור, בכלל לא הגישו עתירות.
בג"ץ דחה את העתירות. נקבע שאחוז החסימה הוא אחד מהסדרי הבחירות החורגים מעקרון השוויון המוחלט, ואינו פסול בהתחשב במגוון שיטות הבחירה וכללי הבחירות האפשריים במושג 'משטר דמוקרטי'.
גם העתירה נגד החוק המגביל את שכר טרחת עורכי הדין המטפלים בתביעות לפיצויים לניצולי שואה נדחתה, אף שלטענת העותרים – עורכי דין במקצועם – החוק פוגע בזכויותיהם לחופש העיסוק והקניין. בפרט הם קבלו על החלה רטרואקטיבית של החוק, שדורשת מהם להחזיר ללקוחותיהם לשעבר – ניצולי השואה – את שכר הטרחה 'העודף' שגבו.
זכויות המסתננים
דחיית העתירות הנבחרות בהחלט מעידה על כך שבניגוד לשנים קודמות, בג"ץ נמנע מלהתערב בהחלטות הרשות המחוקקת. יחד עם זאת, ביטול סעיף אחד בחוק החדש למניעת מסתננים גרר התלהמות רבה נגד עזות מצחו של בית המשפט.
כזכור, החוק קבע שניתן להחזיק מסתננים במשמורת לתקופה על שלושה חודשים ולהורות על שהייתם במרכז שהייה לתקופה מרבית של 20 חודשים. בג"ץ קבע שאין שום בעיה חוקית להחזיק מסתננים במשמורת לתקופה של עד שלושה חודשים. עם זאת, הוא סבר שהחזקת המסתננים במרכז שהייה למשך 20 חודשים היא מוגזמת. נקבע שהחל מחצי שנה לאחר מתן פסק הדין, הזמן הסביר להחזיק את המסתננים במרכז השהייה הוא 12 חודשים, ולאחריו יש לשחרר אותם במיידית.
מבחירת פסיקות השופטים, עולה כי בג"ץ דן בסוגיות חוקתיות מהותיות, אך יתערב בחקיקה עצמה רק כשיש פגיעה שעולה על הסביר לדעתו. ואולם, למרות ההתערבות הזעומה, עדיין יש הסוברים כי בג"ץ חותר תחת מדיניות המחוקק והממשלה. מה דעתכם על כך?
* עו"ד אראל גלבוע עוסק במשפט חוקתי ומנהלי
** הכותב לא ייצג בתיקים
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין