זוגתו של גבר שנפטר טענה שעורך הדין שלו התרשל בניסוח תצהירי מתנה שהעניקו לבניו שתי דירות שהיא הייתה אמורה לרשת לפי צוואתו. אלא שבית המשפט התרשם שהתצהירים שיקפו את כוונת המנוח באותה תקופה.
ידועה בציבור של גבר שנפטר ב-2013 וציווה לטובתה את רכושו תבעה את עורך הדין שלו בטענה לרשלנות מקצועית בניסוח תצהירי מתנה שגרמה לה להפסיד ירושה של שתי דירות בשווי של 4.5 מיליון שקל. שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב חדוה וינבאום וולצקי דחתה לאחרונה את התביעה לנוכח העובדה ששתי ערכאות פסקו כי התצהירים נוסחו לבקשת המנוח ושיקפו את כוונתו בזמנו למנוע את השתלטות זוגתו על הדירות.
המנוח הכיר את זוגתו בשנות ה-90'. ב-1998 הוא פנה לעורך הדין שלו וביקש להבטיח שלאחר מותו שתי דירות שבבעלותו יגיעו לבנים שלו מאשתו הראשונה אבל עדיין יוכל להשתמש בהן אם יצטרך כספים בזקנתו.
בהתאם לעצת עורך הדין ערכו המנוח ובניו תצהירי מתנה שכללו התחייבות למכור את אחת הדירות לטובת המנוח כדי לממן צורך רפואי או מעבר לבית אבות, וב-1999 הדירות נרשמו על שם הבנים. בנוסף החתים המנוח את בניו על התחייבות נפרדת לאפשר לזוגתו להמשיך לגור בחינם בדירה שבה חיו יחד שנתיים לאחר מותו.
כעשור לאחר מכן ביקש המנוח מבניו למכור את אחת הדירות לזוגתו אבל הם סירבו. בעקבות זאת הוא הגיש תביעה לביטול הסכמי המתנה אבל ב-2011 התביעה נדחתה ונקבע כי ההסכמים תקפים וכי הבנים היו רשאים לסרב למכור את הדירה מאחר שלא היה למנוח צורך רפואי מיוחד.
המנוח הגיש ערעור על פסק הדין ובמקביל ערך צוואה שבה הוריש את רכושו לזוגתו וכלל בה את שתי הדירות "בכפוף להחלטות בית משפט". ב-2013 הוא נפטר וכחצי שנה לאחר מכן הערעור נדחה כך שהבעלות בדירות נשארה של הבנים.
ב-2016 הגישה בת הזוג שלו תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך הדין בטענה שהעניק לבן זוגה ייעוץ משפטי כושל שגרם לה להפסיד דירות בשווי 4.5 מיליון שקל.
הטענה המרכזית שלה עסקה בתצהירי המתנה, שלטענתה נוסחו ברשלנות כיוון שהמטרה הייתה שמנוח יוכל לבטל את המתנה אם הבנים לא ייענו לדרישותיו בנוגע לדירות. לדבריה, אלמלא הניסוח השגוי הדירות היו נשארות בבעלותו והיא הייתה מקבלת אותן בהתאם לצוואה.
הנתבע טען מנגד כי פעל במסירות, במקצועיות ובהתאם להוראות המנוח. בין היתר הוא ציין כי בניגוד לטענות התובעת הכוונה המפורשת שלו בזמנו הייתה להעביר את הדירות לבניו ולמנוע השתלטות של צדדים שלישיים, כולל התובעת.
לו רצה אחרת – היה מבקש
השופטת חדוה וינבאום וולצקי קבעה כי גם אם נוסח תצהירי המתנה לא היה מיטבי לא מדובר ברשלנות מקצועית. השופטת הפנתה לפסקי הדין שקבעו במפורש כי התצהירים ביטאו את כוונת המנוח, וכי ההתחייבות של הבנים הייתה למכור את אחת הדירות רק במקרה שיזדקק לכספים לצורך רפואי.
השופטת הדגישה כי לו המנוח היה סבור שיש לנסח את ההתחייבות אחרת הוא היה מעיר על כך. בנוסף, העובדה שהחתים את בניו על התחייבות לאפשר לתובעת מגורים בדירה לתקופה מוגבלת מעידה אף היא שהוא ראה בהם כבעלים. מלבד זאת השופטת ציינה כי המנוח עצמו לא העלה בחייו כל טענה לרשלנות מצד הנתבע.
לפיכך הטענה שהנתבע התרשל בייעוץ המשפטי או בניסוח עסקאות המתנה נדחתה והשופטת חייבה את התובעת בהוצאות משפט של 50 אלף שקלים.
- ב"כ התובעת: עורך דין אלי הלם
- ב"כ הנתבע: דניאל בונן, עו"ד נזיקין
עו"ד יוסף שמחון
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין