בני זוג מנהלים הליכי גירושין מזה ארבע שנים אך האישה מסרבת להתגרש. האם בית המשפט למשפחה רשאי לשלול ממנה את מזונותיה מבלי שבית הדין הרבני קבע שהנישואין הסתיימו? שלושה שופטים הביעו דעות שונות.
שלוש ערכאות עסקו בשאלה זו, במסגרת דיון בעניינם של בעל ואישה שהתחתנו ב-1976, וכיום יש להם שלושה ילדים ושמונה נכדים. לאורך השנים הבעל עבד ופרנס, ואילו האישה ניהלה את משק הבית. כיום הם פרודים ומזה כארבע שנים מנהלים הליכי גירושין בבית הדין הרבני והליכי רכוש בבית משפט לענייני משפחה.
לשאלות על דיני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה
השופט יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה סבר שהנישואין "גוועו", וקבע כי לנוכח סירובה של האישה להתגרש כדי להשיג יתרונות רכושיים, יש לקצוב את מזונותיה עד לשנתיים מיום הגשת התביעה בלבד. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה האישה והחליט לקצוב את המזונות עד 2015 או עד למועד בו תחל לקבל את חלקה בגמלאות בעלה – שצפוי לצאת לפנסיה בעוד חמש שנים – לפי המוקדם.
האישה ביקשה לערער על פסק הדין וטענה שיש לחייב את בעלה במזונות ללא מועד סיום "ספקולטיבי". היא הדגישה שבמשך 35 שנות הנישואים היא לא עבדה, וכיום, כשהיא אישה מבוגרת, היא אינה מסוגלת להתפרנס בעצמה, כך שזכאותה למזונות קריטית למחייתה.
הבעל טען שביהמ"ש המחוזי כבר "עשה חסד" עם האישה שלטענתו מסכלת את פתרון הסכסוך על-ידי יצירת "סחבת מלאכותית".
לא סחטנית
השופטת דפנה ברק-ארז סברה שכל עוד אין עילה על פי הדין הדתי, אין לשלול מאשה את מזונותיה.
לשיטתה, כל עוד מתקיים הליך גירושין בבית הדין הרבני, בית המשפט האזרחי אינו רשאי לבסס פסיקה בנושא המזונות על "סרבנות גט".
השופטת סברה ש"אם המבקשת היא סרבנית גט במובן זה שבית הדין הרבני קבע כי היא חייבת בגט או שנקבע כי חיי הנישואין הגיעו לקצם והופקדו עבורה הגט וסכום כתובתה, על כל המשתמע מכך– הרי שאינה זכאית למזונות על-פי הדין הדתי. לעומת זאת, אם אינה סרבנית גט – אין בסיס לשלילת מזונותיה על-פי הדין הדתי, וגם לא ניתן לקצוב אותם בזמן, בשלב זה".
המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין חלק על השופטת ברק-ארז. לגישתו, גם אם בית הדין הרבני לא קבע שאישה מחויבת בגט, בתי המשפט האזרחיים רשאים לשלול ממנה את מזונותיה אם התרשמו שהנישואין הסתיימו בפועל ונותרו רק "נישואין על הנייר".
לטעמו, כשבית המשפט למשפחה קובע שאישה תאבד את מזונותיה משום שהיא "סרבנית גט", הדבר אינו מוביל לסיום הנישואין במובנם ההלכתי ולכן אינו מפר את "עיקרון הכיבוד ההדדי" בין הערכאות.
עם זאת, השופט הבהיר כי במקרה הזה התוצאה לא בהכרח תהיה שונה, והציע שהמזונות ישולמו עד למועד שנקצב, ובסיום התקופה ניתן יהיה לבחון מחדש את המצב בין הצדדים.
השופט צבי זילברטל הציג עמדה שלישית. בשאלה העקרונית הוא הצטרף לעמדתו של השופט רובינשטיין, והביע חשש שמא קביעה גורפת בשאלת הסמכות, תיצור מצב שבו גם בתביעות נזיקין נגד סרבני גט לא יהיה ניתן לחייב אותם בפיצויים אם בית הדין הרבני לא קבע שהם סרבנים.
אלא שבמקרה הספציפי הוא סבר שאין מקום לקצוב את מזונות האישה, גם משום שהיא אינה פועלת מתוך סחטנות או נקמנות, וגם בשל גילה המבוגר וסיכוייה הנמוכים להשתלב בשוק העבודה.
לפיכך, בסיכומו של דבר, נקבע כי הבעל ימשיך לשלם למבקשת את מזונותיה כפי שנקבעו, ללא קציבת מועד לסיומם.
- ב"כ המבקשת: עו"ד דוריס גולשה-נצר, עו"ד רועי אשכרי
- ב"כ המשיב: עו"ד מקסים ליפקין
* עוה"ד יונתן אליאס ואברהם קורחוב עוסקים בדיני משפחה
** הכותבים לא ייצגו בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.