בע"מ 3151-14 פלונית נ' פלוני

השופטת ד' ברק-ארז:

1. בני זוג הנשואים זה לזו נמצאים במצב של פירוד, ומנהלים הליכים משפטיים שונים הקשורים בכך – הן הליכי גירושין, הן הליכים שעניינם זכאותה של האשה למזונות והן הליכים הנוגעים לחלוקת הרכוש המשפחתי. האם נכון עשה בית המשפט לענייני משפחה כאשר בנסיבות העניין פסק לאשה מזונות לתקופה קצובה, אשר לאחריה האשה לא תהיה זכאית עוד לתשלום מזונות, אף אם לא יתגרשו בני הזוג? זו השאלה המרכזית שהתעוררה בפנינו. ההכרעה בה מעוררת שאלות משנה נוספות, ובכלל זה: האם ראוי שבית המשפט לענייני משפחה יפסוק כי לצורך קביעת מזונותיה ניתן לראות באשה סרבנית גט הגם שבית הדין הרבני נמנע מלקבוע זאת במסגרת הליכי הגירושין בין הצדדים? באיזו מידה רשאי בית המשפט לענייני משפחה להתחשב בכך שלאשה אין יכולת השתכרות, והאם הוא יכול להימנע מלפסוק לה מזונות גם אם היא זכאית להם לפי הדין האישי בשל כך שבני הזוג עומדים להתגרש או כיוון שהאשה היא, על-פי התרשמותו, סרבנית גט?

רקע עובדתי וההליכים עד כה

2. המבקשת והמשיב (להלן: בני הזוג) התחתנו בשנת 1976. הם הורים לשלושה ילדים וסבים לשמונה נכדים משותפים. במשך שנות נישואיהם עבד המשיב בחברה ציבורית גדולה ואילו המבקשת ניהלה את משק הבית. המבקשת עבדה מחוץ לבית במשך תקופות קצרות בלבד. בבעלותם של בני הזוג בית (להלן: הבית) שלו צמודה יחידת דיור נוספת, ועליו רובצת עדיין משכנתה (על אף שסכומה אינו משמעותי כיום ביחס לשוויו).

3. בשנת 2011 פרץ סכסוך בין בני הזוג. כשנה וחצי לפני פרוץ הסכסוך, עברו בני הזוג לדירה שכורה בחולון, והשכירו את הבית שבבעלותם כמו גם את יחידת הדיור הצמודה אליו (אשר הייתה מושכרת גם כשהתגוררו בבית). בעקבות הסכסוך, ביולי 2011, עזב המשיב את הדירה בחולון שבה התגוררו השניים.

4. ביום 15.8.2011 הגישה המבקשת תביעת מזונות עבורה ועבור הבן הצעיר של בני הזוג, שהיה אז קטין, לבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 24331-08-11). כפי שיפורט בהמשך, זוהי התביעה שהולידה את הבקשה דנן.

5. בהמשך לכך, הוגשו כמה תביעות נוספות בין הצדדים. המבקשת עצמה הגישה באותו היום גם תביעה למתן צווים לשמירת זכויות רכושיות ולקבלת חשבונות (תמ"ש 24358-08-11). ביום 16.11.2011 הגיש המשיב תביעת גירושין לבית הדין הרבני, ולאחר מכן הגיש תביעה לפירוק שיתוף לבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 39732-12-11). במסגרת הליך זה טענה המבקשת כי בנסיבות העניין יש לחלק את רכושם של בני הזוג באופן לא שוויוני, בהתחשב בכך שהיא נעדרת מקורות פרנסה, וזאת על-פי הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון). ביום 24.2.2013 נתן בית המשפט לענייני משפחה החלטה שבה קבע כי ככל שהמבקשת מעוניינת בסעד של חלוקת רכוש לא שוויונית, עליה להגיש תביעה מתאימה. בהתאם לכך, ביום 18.3.2013 הגישה המבקשת תביעה לאיזון משאבים (תמ"ש 33489-03-13), ובמסגרתה דרשה כי איזון המשאבים ייעשה תוך חריגה לטובתה מן העיקרון של חלוקה שווה (כך שתקבל 80% מן הרכוש המשותף), וכן כי ייקבע שדירה נוספת שירש המשיב מאביו היא נכס בר איזון.

6. ביום 27.9.2011 עברה המבקשת מהדירה בחולון וחזרה להתגורר בבית. ביום 4.1.2012 פנתה המבקשת לבית הדין הרבני בתביעה לשלום בית ובמסגרתה קיבלה צו למדור ספציפי בבית.

7. ביום 12.12.2012 ניתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בתביעת המזונות (תמ"ש 24331-08-11, השופט י' שקד). בית המשפט לענייני משפחה קבע כי במקרה דנן לא הוכחו העילות המסורתיות המוכרות בדין העברי שבגינן יש לקבוע כי המבקשת הפסידה את מזונותיה. עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי נראה שבני הזוג מנהלים את חייהם בנפרד, כי מבחינת שניהם הנישואין נקלעו למשבר וכי קשר הנישואין ביניהם "גווע". בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע בהקשר זה כי כשמדובר בקשר גווע, אין ככלל הצדקה לשימורו במתכונת של פסיקת מזונות לאשה, וכן ציין כי חיוב המזונות כפוף לדרישת תום הלב (תוך הפנייה לבע"ם 3148/07 פלונית נ' פלוני (13.6.2007) (להלן: בע"ם 3148/07)). לפיכך, נקבע כי במסגרת הדיון במזונות יש להתחשב בסירובה של המבקשת להתגרש מהמשיב "באופן מלאכותי, בכדי לזכות ביתרונות בהליכים המשפטיים המתנהלים ביניהם", וכן בעובדה שהמבקשת מעכבת באופן מכוון ביצוע פירוק שיתוף בבית (שערכו כשני מיליון שקל) ואת איזון המשאבים בין בני הזוג בכך שעברה להתגורר בבית ואף קיבלה בו צו מדור ספציפי (שעמד אז בתוקפו). בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בנסיבות המקרה סיכול מכירתו של הבית על ידי המבקשת אינו מתיישב עם חובת תום הלב.