ב-2013 ההורים התגרשו בהסכם שקבע משמורת משותפת ומזונות נמוכים. בתחילת השנה הגישה האם תביעה לשינוי המזונות. ביהמ"ש למשפחה חייב את האב ב-2,200 שקל לחודש עד בירור התביעה. ביהמ"ש המחוזי חשב אחרת.
תושב עילבון שבר את הכתף כשרץ בבהלה לחדרה של בתו הבוכה. הביטוח הלאומי טען שהכפר לא סמוך לגבול וכלל לא נשמעו אזעקות באותו הלילה אבל בית המשפט קבע כי אין ספק שהיה זה אחד הלילות הסוערים בצפון.
האיש טען שהרכוש חולק על סמך תרמית ומצג שווא לשיתוף כלכלי, אבל האישה טענה שהחשבונות, שנסגרו מזמן, לא משנים את העובדה שחיו יחד 34 שנים. מה נפסק?
בעלי הדירות הודיעו על ביטול הסכם עיבוי-בינוי ללא עילה ואף שהיזמית עשתה מאמצים לקבלת היתר בנייה. בית המשפט קבע כי פעלו שלא כדין וחייב אותם לכסות את הוצאותיה.
האם סירבה לתוספת לינה של לילה אחד בשבועיים בבית האב אך שופטי המחוזי הבהירו לה כי נקודת המוצא היא הורות שוויונית ואין הצדקה שהאב יהיה "מטפל משני".
בפסק דין שהורה על גירושי הצדדים נקבע כי שני אירועים מינוריים שהתרחשו כשנה וחצי לפני שהאישה עזבה את הבית לא מוכיחים עילת גירושים הלכתית שמקימה זכאות לכתובה.
ביהמ"ש לענייני משפחה סבר שאין לחייב את האב בשלב זה, שכן הוא מגיע לארץ פעמיים בחודש לסופשבוע עם בנו, והדבר כרוך בהוצאות כבדות, אולם ביהמ"ש המחוזי קבע שגם בנסיבות אלה, אין מקום לפטור את האב ממזונות.
זיכוי שצריך להדהד: שוטרים מניפולטיביים, תרגילי חקירה של מח"ש, חשודים שלא נחקרו, וקצין אחד שככל הנראה הואשם על לא עוול בכפו, כשפקודיו ניסו להפיל עליו תיק של תקיפה שכנראה בוצעה על ידי אחד מהם.
את הפיצויים ישלמו המהנדס שערך את תוכנית הבנייה אישר את תקינות השיפוץ, הקבלן שניהל את הפרויקט ומנהל העסק שבאמצעותו בוצע.
הבעל סירב להתגרש למרות פסק דין מחייב והודאתו בטענות הקשות שהעלתה כלפיו אשתו על התעללות נפשית. הדיינים החליטו לשים סוף לייסוריה, ואף הטילו על הבעל הגבלות וצווי הרחקה.
